הסיטואציה של גירוש מעיר היא בעלת קונוטציות שמגיעות עד המקורות שלנו. ממיה משתמש בזה כדי לספר על ענייניו הרומנטיים – "כשישבנו מול ירח על הספסל, אמרת שזה לא קל גם לך", ואז בבת אחת הוא עושה סוויץ' לשפת האפוקליפסה: "אך בעירך נפלו שמיים/ הפכתי זר וממחר אהיה בלי בית". הנתק ממנה בקונטקסט רגיל ואפוקליפטי של גירוש מהעיר. המוסיקה פחות דרמטית. רכה ומרוככת. לחן יפה ועיבוד אקוסטי-חשמלי אפקטיבי, טון שמנסה להעביר את הנרטיב בדרמטיות, אם כי חסר מיה של עומק. שורה תחתונה: אהבתי. יש כאן לב שמתחבר למיתרי הקול,. יש כאן שיר, עם כל החסרונות.
