אי אפשר להגיע לביטלס נוסח מרטין ובנו 2006 בלי לקבל קודם כל את הביטלס נוסח לנון-מקרטני ומרטין של השישים. בסופו של דבר – בזכות המקור קיבלנו את גרסת המיקס הזו, שהיא כמעט גאונית בפני עצמה.
אחרי ששמעתי את הביטלס מהדורת 2006, עם צמרורים מחודשים פה ושם, אני יכול לקבוע: אני בטוח שגם ג'ון לנון וג'ורג הריסון היו נותנים לו לג'ורג' מרטין רישיון לעשות את המיקס המחודש הזה
וזה יותר מסתם מיקס של הגרייטסט היטס. ג'ורג' מרטין, המפיק המהולל שהיה שותף ליצירות של הביטלס בעבר, ובנו גילס המשיכו למעשה את מה שהם התחילו בפס הקול שיצרו לפרוייקט הבמה עבור Cirque De Soliel, הספקטקל הלאס וגאסי המבוסס על שירי הביטלס שנשא את אותו שם – Love. והעניקו לשירים אריזה-הפקה מחודשת.
זה מתחיל בציוץ של ציפור אהבה מתוך Across The Universe. אחר-כך מגיעות ההרמוניות השמיימיות באקפלה של Because שעברו עריכה מחודשת מקסימה, עם נגיעות מ-A Hard Day's Night ו-The End לפני שעוברים ל-Get Back הקצבי.
המרטינים חיברו שירים במחרוזות כאילו מדובר באלבום קונספט חדש. מה יש כאן? 26 קטעים ב – 78 דקות של קולאג' ביטלסי ממוקסס ומזוגזג, שאיך שלא תהפוך אותו, הוא עדיין הביטלס ולא משהו אחר. כלומר: אין ביטלס חדשים, אי אפשר להמציא אותם מחדש, אבל הטיפול של מרטין בשירים כאן הוא ספקטקולרי, כלומר – כזה אוסף של הביטלס עוד לא יצא. אחדים מהשירים חוברו להם יחדיו במחרוזת (Mr Kit/IWant You/Helter Skelter) , אחרים קיבלו ליווי-עיבוד קצת שונה, פעלולי סאונד, תוספת הרמוניות, מעין ספינים חדשים על השירים הישנים ומעברים מלאי השראה ודמיון. .
מרטין ובנו לא ניסו לשנות את השירים. הם "תפרו" אותם מחדש בתזמוריים יפהפיים. מרטין הלך על זה, כי השירים של הביטלס פשוט "הזמינו" את הטאץ'-שדרוג המודרני הזה. תקשיבו לצליל הנשיפה ב- Drive My Car הדגשת המיתרים במעבר ל"אלינור ריגבי".
אני מתלבט אם לומר – שהמרטינים העניקו "חיים חדשים" לשירים. דבר אחד בטוח: מרטין לא היה הולך על פרויקט כזה ללא אהבתו המתמשכת לשירי הביטלס. הטיפול המחודש בשירים, ההבה נתחכמה להם, מגיע מאותה אהבה גדולה ומצטיין באותו סוג של פרפקציוניזם שמהם נהנו בזמנם הביטלס, כולל סאונד נפלא, ובמיוחד אם רכשתם את את האלבום שכולל את   דיסק הבונוס בפורמט דולבי 5.1 להאזנה במכשירי  די.וו.די.

למטה בתמונה: ג'ורג' מרטין ובנו