25 שעות

נתן סלור

אן.אם.סי
3/5

הסיום, "בלדה על נערי שגדל" מזכיר אצל מי גדל סלור. הוא היה הנער שגדל אצל אמא תרצה אתר, בתו של המשורר נתן אלתרמן, עד מותה הטראגי. אולי שיר שסלור בחר להכניס לדיסק לזכרה. ביצוע בלתי אמצעי. תמים משהו, נשמע כמו במסגרת חבורת זמר.
הגרסה לקלאסיקה הזו ממש אינה מאפיינת את אלבום הבכורה של סלור. למעשה, כמעט שום שיר אינו מצביע על קו סגנוני שעובר לאורכו. הפתיחה "לכל מקום שאלך" בהפקת אלי אברמוב (הקליק, ערן צור) היא "דפש מודית" לחלוטין. סלור שר על מישהו שחי בעמקי נשמתו ואת חייו במקומו. לכל מקום שילך – מישהו כבר היה בו לפניו."מישהו חי במקומי את חיי וצוחק עלי". תחושה שכזו, שלא ממש מקבלת עומק בקצב מכונות אלקטרו דאנסי, סטייל אייטיז. אז בואו נגיד שהלחן וההפקה איכשהו עומדים בסטנדרט פופ מתקבל על הדעת, אבל הדאנס הזה בסופו של דבר קצת חלול.
ועוד סוג של דאנס – קליל ופשטני – "חי את הרגע שאין לו סוף" – גם הוא אינו מותיר חותם של שיר נצח.
"מאושרים" הוא ניסיון יומרני לומר משהו פסימי על מהות האושר. לא ממש יצאתי עם תובנות מעניינות על הנושא. והמוסיקה – סוג של פופ סיקסטיז. לא חם לא קר.
ונעבור למחלקת השנסון. כאן העיניינים משתפרים. "בורחת" שסלור כתב עם יסמין אבן, שיר באווירה מהורהרת, רכות רומנטית מדבר על אחת ש"בורחת מהגוף שלה" ש"חיוכה עומד ליפול מהפנים". שיר יפה.
והשנסון השני – "ילד עם קוף" הוא שיר סוציאלי ציני על כלכלת העולם ועל שמחת עניים שמעמיד במרכזו ילד עם קוף ותיבת נגינה מול ממשלות עם כלכלת הגלובליזציה שממשיכות לנצל כוח העבודה הזול בעולם השלישי, וזה לא פוסח עלינו. כאן, .במקום דראמה מקבלים תום משכנע, שיר קברטי במקצב ואלס עם סיום פסנתר קסום, והפעם טקסט מוצלח יותר של מאיר גולדברג. (דגימת סאונד למטה)

הקלילות הקצבית חוזרת ב"רגל על רגל", שיר שרוצה להיות סטירה צינית על יושבי רגל-על-רגל בבתי הקפה של העיר הגדולה, חבר'ה עם טי-שירט'ס פוליטיים שרוצים להציל את העולם או לפחות "לעשות משהו" על אספרסו וקרואסון. תערובת של שירה וראפ, במוסיקה שהיא לאונג' חופים קל שאולי מבליט את הציניות, אבל לא מפעים את הלב. ואולי מוסיקה כזו ממש תואמת את סוג האנשים שמבלים את הבקרים שלהם בבתי קפה בבועה. סוג של קפה דל-מאר בקפה תל-אביבי.
סלור, לטעמי עדיין לא גיבש לעצמו רפרטואר ממוקד. ריבוי הסגנונות לא עושה לו טוב. דאנס פופ אלקטרוני, ואלס שנסוני, פופ סיקסטיז. ראפ. לאונג'. הפערים קיימים גם בעניין הטקסטים. האלבום השני אולי יבהיר יותר את תעודת הזיהוי האומנותית שלו, ואם הנער שגדל כבר הגיע לבגרות ובשלות.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות