סימנים של חולשה

ברי סחרוף

נענע דיסק
4/5

הדיסק, שנפתח דווקא בסימנים של כוחנות מטאלית, נשמע בהמשך כמו נעשה תחת השפעה, הזוי, פסיכודלי, סוראליסטי.
ברי סחרוף ורע מוכיח הלכו על הפקת סאונד עדכנית ועשירה, אלמנט כמו מזרחי, אפקטים של מכונות סאונד, צליל דאנס תעשייתי, פסקול שמשגר התרחשות, ללא אתנחתאות בין רצועה לרצועה, אבל ככלל, זה נשמע יומרני עד שאתה מפספס את "כוונת המשורר". סחרוף שכתב טקסטים אחדים בשיתוף עם דן תורן , נכנס עמוק לאווירה הזו, ופחות הלך על רוק ישיר יותר, על אמירה בוטה כמו ב"סיפורים מהקופסא" שיצר עם פורטיס. סחרוף חיפש בכוח את עטיפת הסאונד האקזוטית, והעדיף את הביזארי על פני ההומור, שאפיין את ההפקות שלו עם פורטיס.

השירים מנסים להיות משל לאפוקליפסה אישית עכשיו. הוא שר "אולי זה סוף העולם" ב"הזיות", חוזר אל ראשיתו של האדם, אל הקוף בשיר "אם הייתי". יש גם משל ונמשל על "נפתלי הדג" שרוצה לחזור אל הים, כי קשה להיות בן אדם. סחרוף נוגע בדברים, אבל לא חודר לתוכם. גם המטפורות לא תמיד משכנעות: "משוגעים כמו פרחים מפלסטיק אף פעם לא נובלים". זרק משפט.
ומכל מקום, זה דיסק של צליל מיוחד, לא שיגרתי בנוף הרוק המקומי, מופק אחרת. יתכן שהפקת הצליל היא לעיתים עלה תאנה לערוותה של אמירה קלושה, בלילי משפטים, יומרה פסיכודלית בעניינים של ניכור, פחדים, חוסר תקשורת, טירוף, עד שלפעמים לא ברור על מה הדרמה. מצד אחר, למרות היומרה, יש בקטע כ"רעש לבן" אלמנט סהרורי ממגנט. (דגימת סאונד למטה)
אין כאן להיטים ככ"ניצוצות" ו"אין קץ לילדות", אבל לפעמים זה ישתלם: אחרי שחרשת הדיסק שלוש ארבע פעמים, אתה מגלה גם רגעי קסם שהם חזקים אף מלהיט כזה או אחר.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. איך אתה מעיז לתת לדיסק הז 4 מתוך 5 זה אולי הדיסק הטוב ביותר שיצא אי פעם ברי סחרוף ורע מוכיח פורצים גבולות הדיסק המושלם אני חולק עליך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות