הדיסק הזה, כולו מושר באנגלית מעוגן בז'אנר הפולק האמריקאי. אחינועם כותבת מפרספקטיבה רגשית אישית, ולפי מה שהיא מספרת על רך הנולד ועל המשבר ומה שלאחר, אז זה נמצא כאן ובאנגלית. משהו מהחדר האינטימי שלה.
כפולק סינגר באנגלית, יש לה אקצנט טוב ואפילו מפתיע באיכויותיו. אחרי הכל היא לא אמריקאית. אבל היא רוצה למכור דיסקים בעולם הגדול. תיכנסו לאמאזון. יש לה שם נוכחות שכל זמר היה מאחל לעצמו.
זה אלבום אקוסטי נקי יותר ממניירות שהיא חטאה בהם באלבומים קודמים. היא שרה על כך שהיא מתגעגעת לליבו של האהוב, שנמצא במקום אחר והיא חשה צער על "מי שאיבדו את תשוקתם" בשיר HAWK AND SPARROW שהלחינה עם גיל דור.
גירסת הכיסוי ל"עין בשמיים" של אלן פרסון היא מהביצועים הטובים ששמעתי מאחינועם (דגימת סאונד למטה) , פרשנות שבאה מהבנת הטקסט, טונים שיוצאים מהמקום הנכון, עומק וניואנסים ובלי טיפת פוזה בשירה. "אני העין שבשמיים, שמביטה עליך, יכולה לקרוא את מחשבתך" היא שרה, ולמעשה זה אולי הביצוע הטוב ביותר שנעשה אי פעם לשיר הזה, מה שעושה חשק לשמוע אותה בדיסק שלם של פרשנויות לשירים קלאסיים. ואמנם בהמשך נקבל גרסה לא רעה ל-WE CAN WORK IT OUT של הביטלס.
באשר לשיר שנקרא WE, אם היו אומרים לי שאנדרו וובר כתב אותו, לא הייתי מתווכח. ניני-נועה מתחילה להתייפייף קצת ב- WORRY DOLL – אם כי קצב הואלס כאן עושה את השיר לקליט וחביב.
מצד שני, היא מפתיעה במבנה מלודי והרמוני מענין ב-TODAY שמזכיר קצת את שלמה גרוניך, וגם המטפורה פשוטה ויפה: "הרשה לי למלא נשמתי עם יפי עיניך".
באלבום "פולקי" אישי רך ושקט כזה, אני לא בטוח שחייבים לסיים בהיפ-הופ מזרחי קצבי, "ריקוד של תקווה" רק כדי להגיד: עליתי על הגל. אם אחינועם בחרה קו סולידי, שתלך עם זה עד הסוף. ויש לה באלבום מספיק שירים טובים כדי לא לפזול לטרנדים מסחריים.
