הם יפים, הם נקיים, הם נראים ילדים טובים ממשפחות טובות, הם חפים מכל דבר שמזכיר מוסיקת רוק עם ביצים ונדמה לי שהם גם לא מי יודע רקדנים גדולים, ולמרות זאת להקת הבנים ממלאת בקלות את וומבלי ארנה. זה קרה גם השנה. 90 דקות. 19 שירים. ערב של שירה בציבור. המעריצים יגידו שהם שרים ורוקדים כמו הלהקה הכי טובה בעולם. מבחינתם – הם צודקים.
אנחנו בטור השישי של הרביעיה, אוגוסט 2006. הא נקרא "פיייס טו פייס" טור, הפעם ה– 23 (!) שלהם בוומבלי ארנה, מה שאומר שרק במתקן הזה ראו אותם רבע מיליון איש. להיטים בשפע: "לעוף ללא כנפיים", "מנדי", "עולם משלנו", "יו רייז מי אפ".
התוספות: מאחורי הקלעים של עשיית אלבומם החדש – The Love Album, קליפים, תיבת להיטים (ג'וקבוקס) שמאפשרת ליצור רשימה אישית של השירים מהמופע.
הבנים יודעים לשיר בהרמוניות מלוטשות. עבדו איתם על העמדות. אז נכון שהשאו נועד לבנות שבע עשרה ומטה ואמהות שלא התבגרו, אבל גם בז'אנר הזה יש מתוק ונעים ויש מתקתק עד בחילה. וווסטלייף משתייכת למדור המתוק הנאיבי ששכח להתבגר. כמו הרבה להקות מסוגה מחזירות את מחוגי הזמן לאחור. מה שמפתיע שהפופ הבתולי הזה ממשיך לחיות ובגדול.
