כשמקשיבים ל"הווסלס", כמעט כל שיר מזכיר משהו מהסיקסטיז-סוונטיז. מלודיה, הרמוניה,מהלך כזה או אחר. ובכל זאת: ה"ווסלס" הבריטים באלבום הבכורה שלהם, לוקחים את המוכר כדי ליצור משהו מקורי בתמהיל פופ קאונטריי, אבל עם קריצות לביטלס ("היי היי היי") , סיימון וגרפונקל, "אמריקה" ("אל תבזבזי זמנך") וה"ביץ' בוייז" ("זכרון"). ההרמוניות הקוליות, שנשענות על קולו הדק והאמוציונאלי של פול קוק מראות של"ווסלס" יש יותר ממקור השראה אחד. מה שמלהיב באלבום הזה הוא הפשטות הבסיסית של השירים והליווי האקוסטי הפונקציונאלי. יש בה קסם ראשוני מענג, שובה.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email