מה היינו עושים בלי הלילה, זה שמספק רגעים כאלה קסומים, ריגושים, אפילו אפשר להרים כנפיים. הבעיה היא: איך זה שרק היא חווה את הריגוש והוא לא רואה דבר.

אלמלא הטון הרך, האינטימי-מהורהר-ריחופי הזה של שרון קרלן והלחן-עיבוד המינוריים היפים, לא הייתי קונה את הטקסט השטוח הזה שגם סופג שגיאת עברית כשהזמרת שרה "נראה" בזמן עבר (קמץ) במקום "נראה" (סגול) – זמן הווה. קרלן מסתמנת כזמרת בעלת נוכחות קולית אינטימית שמסוגלת להקרין תחושות פנים. היא מאותן זמרות שראויות לטיפוח לא במסגרת כוכב נולד. ההקפדה על הצד המוסיקלי (הפקה, עיבוד, עיבוד מיתרים) עשתה לה טוב.