אריק ברמן מספר את סיפור חייו בטון מיוסר. יש בעיות בחיים. איך לא. אחרי הופעה מחפשים תירוץ איך לא לחזור אל המרירות שמחכה בבית. חוץ מזה אלה ימים שהאומנות הפכה ליומנות (מלשון "יומן") וחוץ מזה אתה מתגעגע לאחת שנתנה לך תחושה שאתה מאושר. וגם – הדירה שעולה 522 דולר בחודש וההורים שמקווים שעוד תהיה תלמיד מצטיין באוניברסיטת ייל. יש בעיות. ובכל זאת – מחר בבוקר מתעוררים ליום חדש נפלא.
מתחיל איטי, מגביר קצב, הטון האמוציונאלי הופך בהמשך – עם הגברת הקצב למעין הורה – למלודרמטי. כסטורי טלר, ברמן – מנסה להיות אמין, אותנטי. חריג ומיוחד, ובכל זאת, אני מאבחן סוג של התייפייפות בסיפורים ובמוסיקה שלו.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
4 תגובות
חרא שיר לא אוהבת אותו בכלל. מסכימה עם הביקורת לגמרי.
עוד פס ייצור של תל אביביות אנורקסיט יעני עוטנטי יעני
זמר עיחוטי דיי קבר עים קול השירי דיקעון העשקנזי
מעיר עריעל עני מיטגעגע חבר דרח עגב עני דיסלכט
אמן מצוין. בקורת מוזרה.
איזה
שירמהמם