יזהר אשדות מתחיל לסכם דרך, בשיר שיוצא לקראת אלבום אוסף חדש שלו: בגיל 50, מניחים את כלי המלחמה, מתיישרים על כביש לכיוון אחד, אחרי החלומות, האהבות והאכזבות שכבר הפסיק לספור. יש כבר תחושה של הליכה בעקבות הגורל, ומה שנותר כחולשה בלב זה ילדים. כנראה, רק מי שכותב טקסט כזה כבר אינו מציע מורכבויות מוסיקליות שמוציאות ממך קריאות התפעלות. רוקנ'רול בסיסי, מנגינה פשוטה, קצב אחיד, לא מסובך, לא טראומטי. צוף פילוסוף כרגיל ברקע. זה המצב. זה מה שיש לי להגיד. זה מה שיש לי לכתוב עכשיו. אני כבר לא אמציא את הגלגל. אתם יודעם מה? לא גלגל, אבל ממלחין כמו אשדות אני עדיין מצפה ליותר.
