האם זה אותו הרכב של "נצא לסרט"? בדקתי. לא האמנתי. ואללה. עולמות שונים. מאקוסטי מרוכך לרוקיסטי חסר פשרות. השיר נפתח בזעקה "היי אתה", שום קשר ל"היי יו", של פינק פלוייד, הבנאדם יושב על ענן ומסתכל משם על דברים. אחר-כך מתחילות התהיות והתעיות על החיים, ועל מה שנמצא למעלה ולמטה, זהות עצמית, על ההווה המחורבן, ואם בכלל כדאי לחיות עכשיו, כשחושבים על העתיד. "קולומביה" לוחצים על הדוושה, מרביצים אותה רוק מחוספס, טון של זמר שזועם על משהו, אבל אין סיכוי שבלי דף המילים מול העיניים נבין מה כוונת המשורר המדוכדך. הבעיה שיש כאן פחות משורר ויותר בוסר, עם כל הכבוד לגיטרות המהוקצעות.