גבריאל הזכירה לי מאוד את טרייסי צ'פמן, בטון הקולי גם בצורה ההלחנה בשיר "ילד מפתח", סיפורו של ילד בן 6 שגדל בתנאים נוראים. אלבומה החמישי מגלה סינגר-סונגרייטרית ששיריה מחלחלים בקלות, מלודיים להפליא בסגנון בלדות המיד-טמפו. שרה על הבינו-בינה בלי דרמה, הגם שלעיתים יש לה דברים נוקבים להגיד לו: "האם יש לך חזון, האם יש לך מטרה, רואה אותך מושך בכתפיך/ אומר שאינך יודע/ האם משהו בכלל מרגש אותך".
טונים רכים, מעבירה במדויק את התחושות. כמעט כול השירים קליטים משמיעה ראשונה, בין פולק לפופ, מערטלת רגשות, טוענת שירים ברגש עז, כמו "מלאך נופל", שיר תקווה, מנגינה יפהפייה, לכל מי שאיבד את דרכו. גיטרה אקוסטית, גיטרת סלייד ופסנתר מחברים אותה למוסיקה קצבית רכה, מעודנת, מחלחלת. עושה טוב בנשמה. קחו את גבריאל.
