קחו קמצוץ מפרדי מרקורי ההתיאטרלי של קווין, הוסיפו קורטוב של Beck תערבבו עם שתיים-שלוש טיפות של הווילאג' פיפל ועוד ארבע של בי-ג'יז וגם משהו מ-Scissor Sisters ותקבלו מיקה, 23, קול פלצט מדהים, וירטואוז, מלחין, מפיק, מעבד יליד בירות שגדל בפריס ובלונדון. (שמו המקורי – Mica Penniman)

 זה אלבום בכורה של ההפתעה הכי גדולה שיצאה השנה מהפופ הבריטי, למעשה אפשר לקבוע – התגלית של 2007. "גרייס קלי" (השחקנית האגדית, נסיכת מונקו, דגימת סאונד למטה) שפותח הוא אופרת רוק מסעירה ("אני רוצה להיות כמו גרייס קלי/ אבל היא תמיד נראתה עצובה/ אז ניסיתי קצת פרדי"). כבר השיר הזה נותן מושג לאן מיקה רוצה להגיע. "החיים בסרט מצויר" הוא יצירת פופ צבעונית, מיוחדת, אחרת. קחו את מס. 6 בדיסק Relax Take It Easy, שיר דאנס אדיר בסגנון הבי-ג'יז. קחו את Big Girl, שיר משועשע על דוגמניות. קחו את Happy Ending שבו מתגלים כישוריו כזמר אופרה.

המיקה פותח נוצות כמו טווס מרהיב. הוא עושה מעין הומאג' לשלושים שנות פופ בדרכו שלו. פופ רנדומלי, אקראי, אקסצנטרי. קליט, מצועצע. הסטוריית פופ בהתהוותה? – ימים יגידו.