חבק אותי לאט

גלי עטרי

אן.אם.סי
0/5

אני מבין את ההיגיון: בשלב שבו הקריירה שלה נוסקת במפתיע מעלה, עטרי אינה יכולה ללכת על "עוד" דיסק. היא פנתה ישר לבעלי המקצוע. רשימה חלקית: יצחק קלפטר, לאה שבת, שלמה ארצי, קורין אלאל, נחמה-קליסקי, קובי אוז, מאיר גולדברג. ארבעה שירים בקצב מיד-טמפו שפותחים מאפיינים נאמנה את עטרי בקווי המתאר הפושרים-רוגעים שלה.

 קלפטר כתב מנגינה סטייל ברט באכאראך ל"מה שאת אוהבת". גם "חבק אותי לאט" לפי עדית פאנק ולאה שבת הוא שיר נעים ומלטף, ובאותה רוח – "אם תמהר לא תגיע", הגיגים באגורה של מאיר גולדברג ("לך לאט והעיר כבר תפתח שעריה") ו"מטריות", פופ שכנראה מנסה להיות מטפורה למצב רוח מעונן. בשירים האלה זוהי עטרי פושרת, מסתפקת בפשוט, מבקשת את הטוב, מציעה להוריד הילוך במרוץ החיים, לא שיאי האהבה, שלא לדבר על שיר אחד לטובת האמהות החד-הוריות.

יותר מדי מלנכולית? יגיע אחד קצבי, "ריו דה ז’נרו", דיסקו. האתניקסים כתבו על אחת שרוצה קרנבל, קפאורה וסמבה. סתם. אם כבר שיר קצבי שמח, אני מעדיף את "אני נשארת כאן" של קובי אוז, יחסי קצב ומלודיה מקסימים, שיר על אהבה בכל היבט בין כישלון להצלחה.

 עוד להיט: "רק שיר געגועים", געגועים לאהבות ישנות של שלמה ארצי, מאוד טיפוסי ("איך אמרת לי בואי נרקוד כמו פריז") , שנסון עם עיבוד סטייל צועני-בלקני, מנגינה, קצב עם צליל אקורדיון שנכנס נהדר ומפנק את האוזן. עטרי הלכה על מינונים. גם שירי הרגש החורפיים-נוגים יגיעו: "מחכה שישוב" של ישי אמיר תואם את הפריזמה האומנותית שלה, אבל ב"צער אינו משאיר סימנים" לפי נתן זך נכשלו כותבת המנגינה איילה אשרוב והמעבדים והפכו טקסט קצר ואירוני למלודרמה בכיינית.

זה לא "דיסק חיים", אבל לגלי יש כאן חמישה-שישה שירים שבהחלט ירעננו את הרפרטואר הותיק שלה.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן