בלקפילד 2

בלקפילד

הליקון
4/5

אומרים שהאלבום השני בדרך כלל פחות טוב מהראשון. אז למרות שלא מדובר במדע מדויק, בלקפילד 2 עולה על בלקפילד הראשון. האלבום הזה הניב כבר פירות של שני יוצרים שלמדו ליצור ביחד, שנובעים מתוך המשותפות היצירתית ביניהם. אביב גפן של בלקפילד הוא בפירוש יוצר של "פופ אחר" בזכות סטיבן ווילסון,  וגם השיר שסוגר את האלבום – "סוף העולם" מוגש בקונספט של "בלקפילד" האנגלית, לא של אביב גפן הישראלי.
מבחינה זו "בלקפילד" היא ממש לא "ישראלית". היא נשענת חזק על המוסיקליות המאוד לא עברית של סטיבן וילסון. ההפקה של הצליל היא בפירוש וילסון, במיוחד צד הפופ ההרמוני, שעשה לי המון דה ז'וויים לשבעים. קחו את 10CC, קחו את Electric Light Orcheatra של ג'ף ליין, במיוחד שילוב ההרמוניות המשכרות והקצב של השיר הפותח – Once שהוא גם הסינגל הראשון שלהאלבום. שיר על אהבה דועכת. ואם מישהו ימצא כאן גם פינק פלויידיות – לא אכנס איתו לויכוח.

יש באלבום חלוקה מעניינת באשר לכתיבת השירים. סטיבן וילסון כתב מילים + לחן לשלושה שירים. אביב גפן – לחמישה (!) שירים. במקרה של שני שירים נוספים – מוסיקה של אביב גפן, והמילים של שניהם. יצריתית, יש כאן חותם גפני מובהק, ואני רואה בזה התקדמות מאןד מיוחדת ונועזת ומשמעותית מבחינתנו – היכולת לנטוש את העברית שלא תמיד עשתה לו טוב כזמר ולנסות להתחבר לאנגלית, ולמרות שלא מדובר בשפתו-מבטאו, הנה כאן הוא "זורם" הרבה יותר מבחינה מלודית והרמונית.
"1000 אנשים" צועקים את שמי, שר וילסון, "אבל אני רוצה למות ברגע זה", שיר על הפער בין ההערצה והתחושה האישית של הזמר ברגע נתון. מנגינה מחניפה, הרמוניה תחושתית. שיר שמחלחל בלי בעיה.

Miss U – זה נשמע קצת קיטש "הם אומרים שאתה שוב מאוהב/ואני מנסה להסתיר את כאבי/ הייתי קבור במיטתי/ עם תמונותיך בראשי". שיר על טראומת האהבה בשירתן הטיפה רפה של גפן, שיר פרידה וגעגועים למפרע, וגם כאן – המנגינה וההרמוניה שצבועים בצבעים רומנטיים אפרוריים הם מתכון מכניע ומנצח.

Christening שנפתח אקוסטי ושקט מתחיל עם "פגשתי בך בחנות תקליטים" בשירת וילסון, סיפור הזוי משהו על מפגש שמעלה זכרונות על פרשת יחסים מוזרה. ככה כותבים (וילסון) פופ מעולה, הייתי אומר – ברמות ביטלסיות.

This Killer אביב כתב על רוצח מסוג אחר – מחלת הנשמה והנפש – "אל תשאירי אותי לבד" מתחנן גפן. "הוא אוהב אותי כשאני בדאון/ כשאני עצוב". שיר על הבנאדם שמקשיב לקולו הפנימי, שחושש לאב שליטה, על הרוצח שגונב ממנו את השמש, וגם זה שיר שהמוסיקה שלו משדרגת את הטקסט.

Epidemic גם ה"מגפה" כמו ה"רוצח" בשיר הקודם היא מטפורית – זוהי האהבה שהורגת לאט, הקנאה שאוכלת. הבחירה של גפן ב"מגפה" נשמעת בומבסטית. גפן נוטה לעיתים למלודרמטיות יתר, להקצין את התיאורים בצורה לא מתוחכמת. אבל אז מגיעה המנגינה המלנכולית המתקתקה הזו, הקולות של שניהם שמורחים אותך, ומה זה כבר מטפורה כזו או אחרת לתיאור מפגעי האהבה.

My Gift Of Silence וידו של האוהב לאהובתו – אם יקבל חנינה על כל פשעיו – האם היא תחזור אליו. מבנה יפהפה, מתחיל שקט ומתפתח לפופ קצבי-סימפוני יפה.

Someday שיר על טראומות הילדות מהיבט עכשווי "כשהיית ילד", כתב גפן, "לא היה לך מקום בתוך/ העולם של הוריך/ נשרת כמו עלים/ מעץ זקן וגוסס/ הלכת לבית הספר/ אבל מוריך גרמו לך/ להרגיש טיפש/ כשילדים שיחקו בשמחה/ אתה היית זה שהם התרחקו ממנו", ואז באות שורות שהורסות קצת את עומק הסיפור – שורות של תקווה – "יום אחד/ תמצא מקום טוב יותר/ להיות בו" ובסוף גפן בכלל "מתפרע" בטקסט הזה: "לאף אחד לא איכפת מהפנים היפות שלך/ אין לזה הרבה משמעות בחיים האלה/ אז מצא לך צוק גבוה וצלול" נו, טוב, התסכול הענק גורם לגפן להמשיך לגלם את המיוסר לעד, שמורח את הטראומה במילים של תקווה. נו, ושוב המוסיקה המלודית בעיבוד לכלי מיתר – באה להציל.

Where is My Love – "שדות אין סוף של ריקנות/ חשכה ולב פצוע/ איפה אהבתי", מי כתב את הטקסט הזה? ניחשתם נכונה. כל-כך מתאים לאביב. ושוב צליל גיטרות והרמוניות תחושתיים ומנגינה מחניפה.

End Of The World שירו המוכר של גפן, ומה להגיד זה נשמע לי הרבה יותר אותנטי באנגלית.

ואם לסכם: נשביתי בקסם ההרמוניות המלנכוליות-אפרוריות-מתוקות של בלקפילד 2. זה מחזיר למחוזות רחוקים של ארט פופ אירופאי-קלאסי, וזה ההישג שלו – בהפקה הפופית המשובחת, במנגינות הפשוטות והקליטות. באווירה האפרורית המכניעה.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן