כמה טוב לחזור לג'ו ג'קסון הישן והטוב. כלומר ג'קסון שבאלבום הזה – מינוס 25 שנה כשהוא הוציא עם את "לוק שארפ" (1978) . זה אומר הפשטות הרוקית המופלאה כמו ששומעים ב"קח את זה כמו גבר", "עדיין חי", "גיל ההתבגרות". וגם רוקנ'רול קלאסי ב"מעט מטופש" ומצד אחר – בלדה הכי מלו-רומנטית כמו "בלו פליים". גיטרות עשירות, קלידים היפראקטיביים, קצב תופים הכי בסיסי. "ווליום 4" הוא סגירת מעגל של יוצר שחוזר לבסיס האם. מאוד יתכן שמי שאוהב את הפסנתר הג'קסוני, יקבל כאן קצת פחות ממנו. מצד שני זה ג'קסון הכי ישיר בפשטותו. הדיסק יצא במהדורה מיוחדת הכוללת דיסק בונוס עם גרסאות חדשות לשירים מוכרים.