בטוח שרוחו של האב ריחפה בהאנגר 11 בנמל תל-אביב כששון לנון עלה ב-19 במרץ 2007 לישיר את שיריו החדשים הנוגים. אני מזהה את אבא ג'ון במיוחד בהרמוניות היפות של האלבום "Friendly fire".
גם אמא יוקו אונו גאה במוסיקה הזו שמתחילה להזכיר לה את בעלה. שון – היום בן 31 – נולד אחרי שהביטלס התפרקו. הוא אחיו למחצה של ג'וליאן, בנו הראשון של לנון, שיצר כמה להיטים בשנות השמונים.
מספרים כי שון היה אחד הגורמים לכך שאבא ג'ון פרש לאחר היוולדו ב-1975 מעולם המוזיקה. ג'ון נשאר לטפל בילד. בכך, ביקש ג'ון לכפר על השגיאות שעשה בעניין גידולו וחינוכו של ג'וליאן. כעבור 5 שנים, כשג'ון הרגיש צורך לחזור למוסיקה – הוא נרצח. שון היה אז בן חמש. הוא הוציא שני אלבומים בין 1998 ל-1999, שיתף פעולה עם אמא-יוקו, לני קרביץ, הביסטי בוייז, ונדמה שעכשיו, באלבום השלישי שלו הוא מגיע לשלב הבשל ביותר שלו כאמן.
אמרנו שרוחו של האב תרחף בהאנג, לא מפני שהיא תרחף באמת, אלא משום שמי שיבוא לשמוע את הבן – יחפש את רוחו של האב, ולפי האלבום החדש של שון – ימצאנה פה ושם, מה שמזכיר לי שעדיין לא שמענו את פול מקרתני בארצנו. פעם בסיקסטיז, כשבעולם התחוללה ביטלמניה – אסר משרד החינוך על אמרגנים להביא את ארבעת המופלאים מחשש ל"קלקול הנוער". זו הייתה התנהגות שהזכירה משטרים קומוניסטים אפלים. הגיע הזמן להחזיר לנו חוב. שון לנון – לא יספק אותי. אני רוצה את פול מקרתני.
