הבשורה יצאה מחיפה, מהצמד יונתן דגן ושי רביב. השניים הצליחו להרחיב את גבולות הטראנס למה שמכנים "פרוגרסיב ברייקס". אבל מעבר להגדרה כלשהי, נראה כי יש כאן היתוך אלקטרוני מעניין למי שנמאס מקצבי האלקטרוניקה הרפטטיביים המשעממים, שנועדו בעיקר ליצור קצבים טכניים לרצפת הריקודים.
לא כול מה שדגן ורביב יצרו כאן הוא סאונד יצירתי מהפכני, אבל השניים הם קודם כול מוסיקאים ולא יצרני קונפקציה, שיודעים לשלב צליל מינורי בתבשיל שלהם (STEAM) ולהגיע לצלילי אווירה ייחודיים, ואיזה יופי – גם לפופ "ניו-ווייבי" מהסוג של "לקרב אותך" סטייל ה-80. שילוב הקולות (CELLOPHANE) מעניק למיקס העשיר ניואנס, וגם הדראם-אנד-באס נכנס במינון הנכון. מהטראנסים היותר יצירתיים שיצאו מכאן.
