פסטיבל ג'אז ת"א

סטפנו בולאני עם חמישייתו ומופע סולו

5/5

סטפאנו בולאני – פסנתר (במסגרת החמישייה ובערב סולו), ג'ובאני פטרה – סקסופונים, ניקו גורי – קלרינטים, טרומבון, אראס טאבולאצ'י – קונטרבס, כריסטיאנו קלקאנגילה – תופים.

שנה אחרי שניגן במשכן לאמנויות הבמה, במסגרת סדרת הג'אז, חזר הפסנתרן האיטלקי סטאפנו בולאני לארץ – הפעם לפסטיבל הג'אז של תל-אביב (20-23.2) לשני ערבים – עם הרכב ורסיטל סולו.
בולאני התחיל עם החמישייה שלו בסלט – מאוונגרד, ועד פיוז'ן א-לה מיילס דיוויס, פרפרזה על ג'אז מסורתי, צחק והשתעשע ואפילו שר לתוך הפסנתר עם הרכב שכלל בקדמת הבמה טרומבוניסט מסעיר. יומיים אחרי מניפת הג'אז המרהיבה הזו, התיישב הפסנתרן במצב רוח מרומם לנגן סולו מהפנט מ"זמר מפוחית" של סאשה ארגוב, ואנחנו שמענו פסנתרן ענק
בולאני, הפסנתרן הקבוע של גדול חצוצרני איטליה, אנריקו ראווה, מגיע לכאן עם תואר – מוסיקאי השנה ל- 2006, מטעם מבקרי המוסיקה באיטליה. אלבום הסולו האחרון (ECM) הוכתר כאלבום הג'אז של השנה.
והפעם, כדי להכניס קצת אטרקציה לפסטיבל, הציע לו המנהל האומנותי ניצן קרמר לנגן מוסיקה ישראלית. הבחירה נפלה על – סאשה ארגוב. כבר בשנה שעברה, בולאני לקח איתו את אוסף המיטב של ארגוב. לקראת הפסטיבל, הוא בחר 4 קטעים – "לפנות ערב", "את" (המוכר מהביצוע של מתי כספי), "אז היה לה", "אני אתן לשירי"., "זמר מפוחית".  

"אל תשאל אותי מה הם שמות השירים", מבקש בולאני. "האמת שקיבלתי אוסף של המוסיקה שלו, והתברר לי שהיא מאוד מגוונת. לא את הכול אהבתי, אבל בחלקה היא הזכירה לי מלחיני פופ ייחודיים כמו ברט באכארך"
"מה אני עושה עם השירים האלה? לא הרבה. המלודיות יפות מאוד ואני פשוט מנגן אותן"
אני תופס את בולאני כמה רגעים לפני שהוא עולה לנגן בקונצרט בדנמרק. "זה עדיין מדהים אותי שאני מצליח ליהנות וגם לדעת שמישהו משלם לך בשביל זה", הוא צוחק , כשאני שואל אותו איך זה להיות הפסנתרן הכי עסוק באירופה בימים אלה. "קאונט בייסי היה אומר לקהל: אני והתזמורת מנגנים בשבילכם בחינם. משלמים לנו הרבה כסף רק על הקילומטרים הרבים שנסענו כדי להגיע לכאן. לא על הנגינה".
בשביל בולאני – ג'אז הוא שפת החופש – "האימפרוביזציה מאפשרת לך לעשות כול מה שבא לך לעשות – ישן, חדש, פופ, אוונגרד, סולו ועם הרכב כזה או אחר, וזה שונה ומשתנה מערב לערב. זה מה שיפה בג'אז"..
אל תשאלו את בולאני על "ג'אז איטלקי". הוא אינו מאמין שיש יצור כזה, "אבל יכול להיות – אם מדברים בהכללה – שמדובר בג'אז יותר מלודי מהממוצע האירופאי, אבל זה מה שאני שומע מאנשים. אני לא חותם על שום הגדרה. נכון שגדלתי על שירים איטלקיים, אבל מצד שני גם על ג'אז אמריקני"
פסנתרן הג'אז האהוב עליך? – "מצטער שאין לי לתת אחד. הרשימה מאוד ארוכה – אוסקר פיטרסון, אחמד ג'אמאל, הרבי הנקוק, קית ג'ארט, אנריקו פירנונזי, ועוד ועוד ועוד"
ומה הכי חשוב בעיניך בנגינת ג'אז? – "להרגיש את החופש. אני לא אוהב נגנים ששקועים בלהוכיח שהם הכי מהירים ומיומנים בעולם. זה לא מעניין אותי. אני רוצה לשמוע נגן שמסוגל להגיד דברים".

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות