האמת? הכי מתאים לי שהולצמן את שכטר יחברו היום ב-2007 כדי להקים מחדש את "אבטיפוס", להקת ניינטיז שמשבי הרוחות שלה לא לגמרי שקטו. כאן השניים מרימים פעם אחת לפחות את המפרש של "אבטיפוס" לשיט געגועים נחמד – צירוף קולות יפה, שמוליד אפילו תובנה פשוטה אך נכונה: כשהיינו קטנים נתנו לנו את התחושה שאנחנו יכולים להיות כל שחשקה נפשנו לכשנגדל. במשך השנים התברר שזה רחוק מהמציאות.
והתובנה? עם אכזבה אפשר עוד לחיות. זו התקווה שהורגת. השיר ולחנו ועיבודו וביצועו נעים על מי מנוחות מלודיים, שירה לא לחוצה, אפילו מחויכת עם צירוף קולות כזה פולקלוריסטי בפתיחה. לא שיר שגרם לי דפיקות לב מואצות, אבל ממש בסדר. החזירני לימים היפים של אבטיפוס.
