בעית האושר מתמצית בסופו של דבר בשיר שאלה קטנה ובאנאלית: מתי הסבל נגמר והכייף מתחיל? בשביל זה צריכים להטריח את הדלאי למה?
להקה שיצאה לפני 4 שנים מהפאב של קיבוץ יגור –החברים מעין יצחקי, דודו אסרף ואורן יהלום – מוציאה סינגל ראשון. ההתרשמות הראשונה: השיר נשמע כמו קטע מתוך מסכתה-מחזמר. השלושה שרים על תסכול שמאפיין רבים השבים מן המזרח הרחוק , שלכאורה אמור לספק את המפתח לאושר, אבל אז מתברר שכמעט כול השאלות נשארו סתומות. אושר זה דבר רציני. זה נפתח בצליל גונג וקולות מהמזרח, ואז מגיע מקצב קליפסואי כזה, (מזכיר שירים של דורי בן-זאב) השלושה מצרפים קולות למשהו קליל ומבדר .
במשפט "אני חייב לשאול את הדלאי למה" מגיעה פראזה מלודית שלוקחת אל השירה התחושתית. לא הכי ברור מהשיר מה כוונתם – לחדד תסכולים או לצחקק על המזרח שמושך אנשים צעירים בחיפוש אחר האושר. השירה הקבוצתית הזו נשמעת קצת נאיבית ולא מהוקצעת, אבל בסך הכל יש כאן חבורה שעתידה לפניה.
