הסינגל השלישי מתוך האלבום החדש של סינגפור מתבסס אמנם על סיפור אמיתי, אבל הוא אחד מאותם סיפורים על ניצול מיני של אבות את בנותיהן, חלקם הקטן נחשף, חלקם הגדול נשאר מוסתר בתוך המשפחה.. היא מספרת את הסיפור בגוף ראשון – מסתירה את הבושה בתוך מעיל פרווה (למה דווקא לבוש של עשירים? פרווה בישראל?) מספרת איך אביה אמר לה "את הגעת תשכבי את הגעת לכבודי", "רק לכבודי את ניצחת". סינגפור עשתה מזה סיפור אירוני, רוק קצבי רקיד ומהיר כולל מונולוג של יסמין (גלי שדה) על מה שעולל לה אביה. השיר אינו מהחזקים של סינגפור. הניסיון להיות "חברתי", להעביר מסר חזק – נשמע לי מפוספס, שטוח ואפילו טיפה מתחסד ("אני לא אשכח את עיניך העצובות") זה לא זה.