יובל זדרמן

יובל זדרמן

צוללת צהובה התו השמיני
3/5

הוא מתחיל בפרולוג, משהו על ביאוס וסיפורי אגדות – "כאן פיטר זקן/ היפה היא חיה/ בשביל תפוח רקוב לא צריך שלגיה"
לא אוהב את החוכמולגיה הזו של יובל זדרמן. האיש גרד טקסט במקום לכתוב את האמת של עצמו.
"עומד מול המראה שונא את עצמי" ו"שחור זה לזכור שאין עוד תקווה". וגם כאן, זדרמן מעדיף תיאורים פשטניים כדי להגיד לנו "כמה-רע-לי".
וב"עכשיו היא" מנסה זדרמן לתאר אחת שמתפללת ונותנת דין וחשבון בפני הבורא ומבקשת שתי משאלות, אוהבת לספור כוכבים ומסתכלת על העיר מגבוה. אני מאוד מקווה שזדרמן יודע מהות הסרבול הזה ומה הוא רצה להגיד.
ובשיר "שמח פה הלילה" – על עיר חוגגת ללא רגש, משתמש זדרמן בצורה פשטנית בשקספיר – "לא רק המלט שואל/ אם להיות או לא להיות". ואת השיר המסיים "פקק תנועה" הוא מצליח להרוג במשפט אחד – "חיי הם פקק תנועה", שיר המתאר את תחושותיו בסיטואציה של פקק עירוני.
חבל. כי לזדרמן יש טון ויש רוק אווירה שמשכנעים יותר מהמילים. מגיע גם קרדיט למעבד והמפיק המוסיקלי דוד ביטון. חבל שהקול, ההבעה העיבודים שמטעינים את השירים באווירה דרמטית ילכו לאיבוד על שירים כאלה.

Yuval Zederman

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. מה שמצער זה היכולת המאד פשטנית והשפה העילגת והמנייאריסטית שלך כמבקר מוסיקה. אפשר גם לציין את האוזן הסתומה שלך שלא מבחינה בצבע המוסיקלי, בכנות והפשטות הטקסטואלית שכל כך חזקים בשירים.
    תאזין שוב, תקרא שוב את הטקסטים וגם תראה חדשות,אולי יתחברו לך הדברים.
    יובל זדרמן – סוף סוף רוק ישראלי אמיתי, כנה ונוגע. תודה יובל תמשיך ככה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות