שלום לאמונות

מירי מסיקה

הד-ארצי
4/5

ברשימה הכותבים כל מי שכבר דוהרים קדימה – קרן פלס, איתי פרל, דידי שחר, איה כורם, אריק ברמן ואורי זך. מ"רימון" נפתחה הטובה והיא נהיית אט אט אסכולת פופ מיינסטרימית יצרנית מהוקצעת. כל החברים והחברות התגייסו לסייע למסיקה. טקסטים שמצליחים איכשהו להתחמק מהבאנאלי, מנגינות שפוגעות בהאזנה ראשונה, מיקצבי ואלס מררכים, הפקה דלוקס.
הנבחרת החדשה של הפופ הישראלי 2007 שאליה הצטרף לצורך מסיקה בן ארצי שכתב שיר נוגה יפה על בנאדם צעיר שמרגיש זקן בגיל 30.
קרן פלס כתבה לה לפתיחה – "שלום לאמונות". פסיכותרפיה קטנה על זיכרון ושחרור ועל הרצון להתרגש שוב. קמים מספת הפסיכיאטר ועוברים לרצפת הריקודים בהפקת דאנס מלוטשת. "ממי" הוא שיר אהבה כואב, מלודי להפליא, מעוטר בצליל חליל – "דמעות הנקוות בעיניך צורבות בעיני/ שנים שסדוקות על פניך/ חלפו גם עלי". ככה לא כותבים היום, אבל באיזשהו מקום – ככה כותבים (איתי פרל) כשלא רוצים להישמע פשטניים.
מסיקה כמו "מתנפלת" על השירים, לוקחת אותם אל מקומות אמוציונאליים גועשים. חוצה בסערה את הקו הרומנטיקה אל שדה המלודרמה, כשהיא מנצלת את מלוא הטווח הקולי-רגשי כדי לזעוק את כאבי האהבה.
זה אלבום על יחסים לא רגועים, געגועים וחוסר מנוחה. לא תמיד הטקסטים נקיים מהתייפייפות. אלא שמסיקה היא כבר מקצוענית, זמרת עם נוכחות קולית-רגשית גדולה, יודעת להפוך כמעט כל טקסט-סיפור למלודרמה תחושתית ענקית ("אם זאת אהבה", "ילדה שהתבגרה", "בנות" של קרן פלס, "תמונה" – איה כורם).
פה ושם ההפקה משתחררת מהבומבסטיות – ב"תיבה 530", שיר על פשרה באהבה, לפי דידי שחר, מסיקה פחות "מסתערת" על השיר, וגם העיבוד לפסנתר וצ'לו לוקח את השיר למקומות נכונים. עוד מוצלחים: שוב תודה" (אריק ברמן) שיר געגועים לימים איתו, "שירה" של אורי זך, שיר על תסכולי הילדה שהפכה אישה בעיבוד אקוסטי צנוע. וגם "אסופים" (מוטי פרלמן-אורי זך), שיר של עצבות נוגעת ומגעת בטון של "ממי" ועם קצב ואלס מכניע.
וכדי להשתחרר מהתחושה הכמו-מלנכולית, וליצור את האיזונים, מגיעה הפקת דאנס מזרחית קצבית עשירה ("הוא").
וכמה שזה נשמע חלק מקונספט הפקה מסחרי, אבל צריך להודות – מסיקה – מבחינתה – עשתה כאן בחירות אפקטיביות ללא הימורים מיותרים לשדרוג הקריירה שלה. ויש לה אלבום של כוכבת.

Miri Mesika Goodbye Faith

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

4 תגובות

  1. אכן אסכולת פופ מיינסטרימית צומחת כאן, מיוחצנת לעייפה, ולא מעוררת שום אמפתיה. אלבום שני לזמרת הזאת, וחמישי או ששי מחבורת רימון המופלאה, מופלאה בעיקר ביכולת שלה לומר אותם דברים בקולות שונים, ובעצם לא לומר כלום. זה כבר נשמע קלישאה, אבל כנראה שאין לנו זכות לשמוע רדיו ישראלי ללא שיר כלשהו מן החבורה הזאת שבעיניי אין בה כל חידוש, לא מוזיקלי ולא מילולי, ואין בה כל ערך מוסף. חבל

  2. ליוסי חרסונסקי כל הכבוד סוף סוף דיבור לעניין בענין מירי
    מסיקה. יישר כוח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות