"אם היית שלי/ כל הכוכבים לא היו נופלים מהשמיים/ והירח לא היה מתחיל לבכות/ והארץ לא היתה רועדת"

את האלבום הזה מפרידים מערימת הדיסקים. הוא אחר, מיוחד. הוא מגיע מאחת החבורות היותר מקוריות שיצאו בשנה האחרונה מלונדון. ניסו להגדיר את הגילמוטס (ע"ש ציפור שניזונה מסרטנים) בכל מיני קומביניות. REM פוגשת את ביורק ואת הביץ' בוייז וגם את ג'ף באקלי. בואו נדלג על זה, כי אפשר להוסיף עוד כמה שמות. כל אחד יזהה משהו במוסיקה הזו. מה שבטוח – לא ניגשים ללהקה הזו כמו אל כל להקה.
רביעייה עם הרכב בינלאומי הפסנתרן והזמר הוא אנגלי (fyfe Dangerfield), הדאבל בסיסט הוא קנדי, איש ההקשה הוא סקוטי והגיטריסט הוא ברזילאי. התוצאה פופ-תיאטרלית, שירים מאוד לא שגרתיים, אבל בחלקם מאוד קליטים כמו – Made-up love song #43 או: Annie, let's not wait וגם Trains to Brazil. דווקא ההבדלים בין הסגנונות, התזמורים השונים – מראים שהחבורה הזו הלכה חזק בתלם שלה. אלבום של תזמורים מעניינים, שינויי אקורדים מפתיעים, טונים מוזרים, סיום מסעיר ודרמטי של 12 דקות (Sao Paulo) ולמרות שזה נשמע כמו ערב רב של סגנונות, בין קלאסי לסמבה, בכל זאת יש כאן דיסק מלוכד מבחינת הקונספט. אמרנו מדף המיוחדים?