המלחין ונגן הסקסופון הלבנוני טאופיק פארוק המוכר מהדיסק Drab zeen (שיצא ב-2002) מרחיב את גבולותיו מהמזרח למערב, חוצה וחוזר. עוסק הרבה בחקר האינטרקציה בין התרבויות, ומנסה גם מצליח לשזור סולמות, מנגינות ומקצבים, כאילו נועדו זה לזה.
האלבום הזה נכנס למדור הג'אז, ואם זה ג'אז אז משהו מתרחש בג'אז. אלקטרוניקה, פופ מסורת הטאראב, מוסיקה אלג'יראית מסורתית, דרם אנ' באס, מקצבים בלקניים מלהיבים ("הנערה מירח צועני"), שירה ערבית והכל בעיבודים מגוונים של חופש נהדר ובמגוון כלים. Tootya (קיפוד ים) הוא מעין מסע מוסיקלי בין מסורות, שמגיע למיני מחוזות – גם אווירית מועדון לילה קלאב דאנס אוריינטאלית, אבל תמיד באוריינטציה ג'אזית, כמו הקטע הקצבי "רדיו סיטי" המשלב מקצבי פאנק ואלקטרוניקה עם מוסיקה ערבית, נגינת קנון, ניי וטרומבון שכניסתו הופכת את הקטע לדאנס מלהיב, צליל האקורדיוו הטנגואי שנכנס לCendres – שנשמע בסופו של דבר יותר ג'אז יותר מכל דבר אחר.
הפתיחות של פארוק כמעבד וכנגן מאפשר לו להגיע כמעט לכל מקום, ואם מזרח פוגש מערב – אזה אחד הדיסקים שפשוט אי אפשר להימנע מהם. הוא הרבה יותר מאשר סתם חיבור. מפגש פסגה מרתק של תרבויות. דיסק חובה.
