האלבום הכפול נולד מתוך פרוייקט "דברים בלחש" של הכנסייה בו שיתפה רביעיית מיתרים. רן אלמליח, יורם חזן,  יוצרי הכנסייה,  לקחו את מיטב החומרים של הלהקה ועיבדו-הפיקו אותם מחדש. תוספת הנגנים הקלאסיים והכלים האתניים האקוסטיים  נבעה ממוטיבציה וסקרנות לתחקר את המוסיקה שלהם בקונטקסטים אחרים. זה כאילו חברי הלהקה שאלו את עצמם: מנין באמת באנו, האם המקורות שלנו הם רק רוק? האם לא פספסנו משהו בדרך.

אחרי ששמעתי 26 שירים, אין לי ספק: כנסית השכל כמו נולדה מחדש. לא תמיד בעבר כתבתי  על הלהקה הייחודית הזו בהתלהבות ובסופרלטיבים.  הפריעו לי דברים כמו הטון המתבכיין של יורם חזן, הצליל הרוקיסטי שלא תמיד קיבל הפינישים וההפקה הראויים, והנה בא הדיסק הכפול הזה ועזר לי להבין יותר את מהות הביקורת שלי כלפי הלהקה. ואמנם – התוצאה משדרגת את "כנסיית השכל" בצורה משמעותית.

הדיסק הכפול נותן תשובות. זהו מעין מסע לאחור אל השירים הישנים עם המפיק המוסיקלי ןהמעבד עמי רייס – דרך מוסיקה קלאסית, אתנית, צוענית, קלטית  – עם תזמורים חדשים באוריינטציות מוסיקליות עשירות, בנגינת כלים קלאסיים ואקזוטיים (כחמת חלילים, בוזוקי, נבל, קרן יער, פגוט)

זה לא סתם פרויקט. זה נשמע כמעט כמו מפעל חיים אומנותי, ועל כך כנסיית השכל בהחלט ראויה להיכנס לתוכניה של פסטיבל ישראל השנה. אני מדבר על ההפקה האטרקטיבית ככלל, כי פה ושם לא כל עיבוד מתאים ככפפה לשיר, אבל בסך הכל –  יופי של עיבודים,  שבדרך כלל מוסיפים נדבכי עומק לשירים.

 לא שכנסיית השכל עברה מטמורפוזה.שינוי מין.  אלה אותן הנפשות הפועלות, אותו המחזה,  אבל הבמאי והתפאורה התחלפו, והנה – רוב השירים נבראו מחדש  בתזמורים שמחדדים טקסטים, שמשרים"אווירה" ("אני מאמין") שמייצרים דרמה נכונה, וגם מצד הביצועים – יורם חזן שנפתח בגדול, מתוך הבנה  שמוסיקה מלנכולית אינה רק ניכור מתבכיין. "מיה יש אקדח" קיבל איפיון אירי, "תנו לי לשמוח" – חאפלה צוענית-בלקנית, "תגידי שטוב" – Folk מלהיב בתזמור ים-תיכוני עשיר, "השיר מהגן" – רוק עממי סימפוני, "קאנה וואחדה" – וורלד מיוסיק בעיבוד אוריינטאלי אקזוטי נפלא, "האביב הנצחי" –  קלאסי עם קריצה ל"ארבע העונות", "מה נשאר" – פיוז'ן קלאסי-מזרחי, "לקטוף את הירח" – עיבוד רוק מזרחי סימפוני, "קח שירים" – ואלס קלאסי קצת פומפוזי.

 השאלה היא כמובן מה עושה הכנסיה עם הכמעט מהפך הזה, עם הפתיחות ששידרגה אותה בכמה דרגות? קשה להאמין שהלהקה תמשיך לרוץ עם תזמורת מיתרים וכל המגוון האתני הזה. מצד שני, עם האוכל בא תיאבון. ככה הם צריכים להישמע.