הופעה בהאנגר 11 ת"א

מתיסיהו

3/5

באמת תדהמה: ילדים וילדות בני ובנות 13 ו-14  ישראלים צברים וחילוניים מצטופפים ונדחסים  בהאנגר, רוקדים במופע של בחור חסידי מניו-יורק ששר בסגנון רגאיי. מה הקשר בין רגאיי לחסידי? נו, טוב זה נורא קל – ציון. אבל עד היום לג'אמייקנים מקינגסטון הייתה "ציון" (Zion)  וליהודים מירושלים ומברוקלין הציון שלהם. והנה בא המתיסיהו הזה (מתיו פול מילר בשמו המקורי, חחוזר בתשובה בן כ-28) לחבר בין התרבויות. אולי המשיח היהודי התחפש לראסטאפרי לקינגסטון? למעשה – למה לא. אנשי רגאיי לא פעם כינו את עצמם "איזראליטיז" ("היזראלים") וקשרו את עצמם לתנ"ך ולמוזס היהודי. החידוש שמתיסיהו מביא הוא  שאיש חסידי יהודי עושה רגאיי באקצנט של רגאיי.

אבל זה, נדמה לי, אינה הסיבה שהמון צעירים מגיעים היום לשמוע את מתיסהו. יכול להיות שיש פה הרבה מעבר – האנרגיה שהוא מייצר עם הרכב  בסיסי של נגנים – גיטרה חשמלית-בס-תופים, שנראים לגמרי לא "יהודים" שעושה הרבה ג'אמינג על רגאיי. המתופף מרביץ חזק בסט שלו. הבסיסט נהנה להסתובב בתחום הנמוך הזה של הסולם להגיע לאפקט של Dub והגיטריסט הפיק טווח רחב של צלילים.

מתיסיהו לבוש קליל יחסית לסט הכבד של הלבוש החסידי, כשמצידי מכנסיו משתלשלות ציציות. אני מנסה להקשיב לשירה שלו, ולא קולט הרבה. השירה שלו מזכירה יותר חזנות יהודית מאשר רגאיי, למרות שהקצב והליווי הם רגאיי, חוזר על משפטים כמו מנטרה. ברור שמתיסיהו מאוהב ברגאיי ושואב השראה לא רק מוסיקלית. הוא מנסה לקרב את המלך דוד שלו לממלכת הראסטאפרים. ה"הוי הוי הוי הוי" היהודי  שלו מגיע כהו יה יו" של בוב של זמרי הרגאיי.והוא מצא את הדרך משלו להתאים את הקונספט החסידי שהוא אינדיוידואליסטי וגם קולקטיבי (לכל בנאדם יש נשמה שמניעה אותו, את חייו, והאל הוא שעושה אותנו קבוצה אחת ומביא אור לחיינו, ותפקידנו להאיר את החשכה באור שניתן לכל אחד מאיתנו)  שירים: "נעורים" מאחרון שלו, "מלך ללא כתר", "ג'רוזלם"" שיר ערש ישן"

אבל אני לא הולך לחזור בתשובה אחרי המופע של מתיסיהו בהאנגר. אני גם לא בטוח שהוא ייכנס לרשימת עשרת המועדפים שלי ברגאיי. האיש ממש לא ריגשני, לא בבשורות החסידיות-יהודיות שלו, לא ברגאייי ובדאב. הניסיון שלו לקרב עולמות מעניין ונועז, במה מוארת נהדר כמו במופעי רוק גדולים, סאונד לא רע,  ועדיין אני מעדיף את הרגאיי תוצרת ארץ הרגאיי ולא שעטנז בין אלהים היהודי לג'ה הג'מייקני. ועדיין נשארה התעלומה: איך הוא מצליח להביא כמויות כאלה של בני נוער וצעירים חילונים גמורים להופעות שלו. יש לכם הסבר? האם משהו פה מנופח? האם זה רק ה-Hype? מצד שני, לפי האלבום האחרון Youth ברור שזה לא רק מניפולציה של איש חסידי על מוסיקת רגאיי. יש בזה יותר מגימיק.

 

 

 

 

Matisyahu Live In Tel Aviv

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות