טום ווייטס מתחיל ברוקנ'רול בסיסי (רוקאבילי) את האלבום, פתיחה ל-54 שירים, כן 54 שירים שנדחסו ל-3 דיסקים. זה יותר מרטרוספקיבה – כי יש כאן 30 (!) שירים חדשים.

 "יתומים"? נדמה לי שטום ווייטס מתכוון לשירים עצמם – חלקם מפרוייקטים שונים שלא מצאו עצמם בדיסק שלו וחלקם פשוט לא מצאו דרך אל אלבומיו הקודמים. גם קאברים כמו זה של לדבלי – Ain't Goin' Down To The Well. ווגם ברכט/ווייל נמצאים כאן בכיסוי ל- What Keeps Mankind Alive באלבום השלישי.

כן, שלושה אלבומים,  בכולם שורה אווירה דרמטית דחוסה כמו שרק ווייטס בעל קול החצץ יכול לייצר – בהבדלים כאלה ואחרים. Brawlers  הוא יותר רוק בלוזי אפ-טמפו מחוספס, הונקי טונקי כזה.  Bawlers יותר בלדי-פואטי בסגנון קלטי-ואלסי וקליט בעוד Bastards הוא יותר מעין גרוטסקה ניסיונית, סיפורים מוזרים על טיפוסים בשולי החברה, אנקדוטות, גם כיסוי לשיר קורט ווייל. ווייטס מגיע גם לפוליטי  לשיר האנטי מלחמתי  Road to Peace. אולי אלהים בעצמו איבד את הדרך לשלום שר ווייטס. ואגב גם המלחמה שלנו נמצאת בשיר הזה (דגימת סאונד למטה)

לדיסק הראשון  Brawler צריכים להקשיב יותר מפעם כדי שהוא יחלחל.

לווייטסולוגים מושבעים זה אלבום שישדרג לכם את האסוף צורה משמעותית. זהו ווייטס על כל מאפייניו. למי שאינו מצוי בווייטס מאלבומיו הקודמים – אפשר להתחיל גם בזה. זה לא אמן של להיטים. זה בלוזיסט ורוקנרוליסט של הצגה וסיפור. וזוהי אחת הצגותיו הגדולות ביותר. וכשאני שומע ווייטס, אני חש כאילו קניתי כרטיס להצגת תיאטרון משובחת.