תנו כבוד, אומר קובי סאבלימינל שמעוני באוברטורה, בקצב היפ-הופ. תנו כבוד לכול מי שעשה היסטוריה. "השנה 2004, מעכשיו כלום לא יחזור להיות כמו פעם. מהיום הכול משתנה, ואתם כולכם חלק בזה".
צניעות היא לא הצד החזק של האדון שמעוני, מצד שני, אתה לא יכול להישאר צנוע בפרוייקט אמביציוזי מהסוג שהוא לקח על כתפיו. "אדריכלי ההיפ הופ הישראלי" הוא קרא לפרוייקט, שבבסיסו יוצא מהרבה תסכול של יוצר שהבין שמה שהוא לא יעשה בעצמו ולעצמו, אף חברת תקליטים לא תעשה בשבילו.
סאבלימינל לא המציא את הגלגל. הוא חב חוב גדול ל"אחיו" האמריקנים. ההיפ הופ לא נולד ברחובות שלנו. אבל סאבלימינל יכול לקחת לעצמו קרדיט על השידוך המוצלח בין היפ הופ, עברית ומוסיקה ים-תיכונית וגם על מפעלון חיים כמו הדיסק הזה. מבחינה זו פרוייקט "תאקט" מגיע למקומות שחברות התקליטים המקומיות לא היו מעיזות להגיע אליהם.
בין 26 הרצועות קטעים מצויינים כ"ריספקט", "זה כתוב בספרים" (עפ"י משינה) , "טינאנאי" עם שי 360 וגיא בוסקילה, "פרחים בקנה", "משאולין לתל-אביב" (ILIKE IT) עם אילן בבילון. אם מדברים על מוסיקה שיוצאת מתסכול (אישי, חברתי) אמיתי, זה סאבלימינל והפרוייקט הזה.
מבחנו של הראפר המקומי – האם הוא מצליח להעביר לא רק קצב מילולי אל גם אמירה, לצאת מהמניירה ההיפ-הופית ולייצר משהו מקורי, להשתחרר מקלישאות, סטריאוטיפים וסיסמאות. לא הייתי אומר שסאבלימינל תמיד מצליח בזה.
השיר ה"חינוכי" "ילד על תתמכר לכסף" (בוסקילה) הוא סוג של הטפה סיסמאתית פשטנית. "למה" עם איציק שמלי, הוא חיקוי של עמיר בניון שמנסה להתלבש בהיפ.
"פרחים בקנה" לפי דודו ברק ואפי נצר הוא דוגמא לראפ שיצר סינתזה בין הישן לחדש (דגימת סאונד למטה), אירוניה ומחאה ודרמה.
הצל, סיוון (המיה בוסקילה החדשה?), שי 360, גבריאל בטלר, גיא בוסקילז, איציק שמלי, אילן בבילון עברו את האודישנים של סאבלימינל ונכנסו לפרוייקט. לא יהיה הוגן ומוצדק לעסוק בהערכה של כול אחד מהם על פי קטע אחד או שניים. אבל אם הם לא ה"אול סטארז" – בטח הם הכוכבים הנולדים של הראפ הישראלי, שביחד מהווים בית הספר הגבוה להיפ הופ עברי. מבחינה זו, מותר לסאבלימינל לחטוא פה ושם באי צניעות. רק שלא יגזים.
