כהרגלי בהאזנה לשירים חדשים (ויש יגידו הרגל מגונה) אני קורא טקסט בטרם מוסיקה. על הנייר נטו אפשר לקבל התרשמות מה הכותב רוצה מחייו/חיינו, מנין הוא בא ולאן הוא הולך, והאם הטקסט שווה את הטרחה.

אורי מור אומר ש"מדברים על זה בבית". ניסיתי לתהות על קנקן ה"זה" ומצאתי עצמי תועה בדרכי השיר. מור שר: זה כבד מדי, שורף מדי, כואב מדי, חלק מדי, עגול מדי, מהר מדי. מה? מה?  מה זה ה"זה"? הגיעו פרטים נוספים – על אנשים שנחנקים בין קירות עמוקים, מאבדים ילדים בחדרי חדרים, צעצועים שמדברים תמיד חברים – לא משקרים. ו"זה לא אשמתי שאני מתמכר".  ואין לי אלא להוציא שורה מתוך השיר – ולשאול: על מה אתה מדבר?

המוסיקה דווקא הרבה יותר בהירה מהטקסט היומרני הזה. סגנון פולק רוק, אקורדים פשוטים, מנגינה יותר מסבירה. הרמוניה יפה. קול שיודע לטפס בסולם הרגש.