אני כותב על דיסק האוסף של מירי אלוני ערב מופע המחווה שעורכים לה במועדון "צוותא", וזאת במסגרת סרט דוקומנטרי שמצולם עליה בבימוי ניצן גלעדי. זוהי נקודה בזמן לחזור ולהתיייחס לזמרת שבשנים האחרונות מופיעה במופעי רחוב במדרחוב נחלת בנימין ובעוד מדרכות. האוסף הזה מעיד ללא ספק שמירי אלוני המצוינת הייתה יכולה להגיע רחוק יותר, אבל היא נתקעה עם רפרטואר נצח שממשיך ללכת איתה.

הייתי מחלק את האוסף לכמה חלקים.

שירי סדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק" (1971) – מילים של יהונתן גפן ולחנים ועיבודים של יאיר רוזנבלום – "הבלדה לחדווה ושלומיק" ו"להיות לבד", שני שירים נוגים המושרים בטונים לש תוגה. אלוני שר שקט ומאופק במיוחד את השיר השני, מהשירים היותר מינוריים שהלחין רוזנבלום, שיר שאומר – מה שנראה מבחוץ – לא תמיד משקף נכונה את מה שמתחולל פנימה. אין ספק שהשירים הללו ממשיכים להלך עלינו במישור הנוסטלגי, אבל ראויים בהחלט להקלטות מחודשות, לביצועים חדשים.

שירי להקת "אחרית הימים" – לחנים של זוהר לוי שהיה גם המתופף של הלהקה, יצחק קלפטר, גבי שושן, אלי מגן ומירי אלוני – "תחת עץ האקליפטוס" על מה שעוררו צמרות האקליפטוסים ליד נהר הירדן אצל חיים חפר עם סולו גיטרה של יצחק קלפטר שמראה כיח מירי אלוני הגיעה אל הרוק הישראלי. האם היא זמרת רוק? – התשובה  שלילית. מירי מעולם לא הייתה זמרת רוק. עוד שיר של "אחרית הימים" עם אלוני באוסף הזה הוא "הנסיכה" לפי דליה רביקוביץ', על נסיכה  שאיש אינו מכיר את עומק בדידותה – בלדת בלוז שקטה. האם מירי אלוני ההיא זמרת בלוז? גם כאן, אין בשורות. (1972)

שירי נעמי שמר – "בהיאחזות הנח"ל בסיני" בביצוע של מירי ולהקת הנח"ל של 1970. (השיר הופיע גם באלבומה "מונה ליזה של המאה העשרים") "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"בארץ להד"ם" – הקלטות מערב שירי נעמי שמר שהועלה על ידי תיאטרון "בימות" ב-1972 בבימויו של צדי צרפתי. אלה שירים מובהקים שמתייחסים לארץ ישראל של נעמי שמר מזוויות שונות, נאיביות, געגועים וגם אירוניה. מהביצועים היותר טובים של מירי בדיסק האוסף.
שירים אחרים: "מונה ליזה של המאה העשרים" מאת דפנה אילת (מילים ולחן) על הפחדים והכאב של מונה ליזה שחיה במאה העשרים בעיבוד מיתרים של אלכס וייס. "הבן יקיר לי אפרים", שיר חסידי של משפחת מלבסקי המתבסס על המקורות שבוצע לראשונה ע"י אלוני ולהקת הנח"ל ו"עשה את שלו" מרוב השמעות, "כמו האמונה" של שמואל קלוסקי ואלי סמרי בעיבוד נתן כהן שבוצע לראשונה בקדם אירוויזיון של 1986 והופיע בתקליטה השני של אלוני – "טיפה אהבה" (1987), "אהבת איתמר בן אב"י" שדודו ברק כתב על פי סיפור (אמיתי) של אהבת איתמר, בנו של אליעזר בן-יהודה ללאה, שהפכה ברבות הימים לאשתו – שיר שממשיך לחיות בקרבנו גם תודות ללחן היפה של נורית הירש שמזוהה נדמה לי לפחות תחושתית – עם נופי ארצנו. "שיר לערב חג" שתרצה אתר כתבה לזכרו של אביה, המשורר נתן אלתרמן שבוצע בצלילי ואלס בפסטיבל הזמר והפזמון של רשות השידור ב-1973, וגם כאן כבר מנשבת רוח נוסטלגית מן השיר.
הביצועים החזקים והיותר משכנעים  בדיסק – "על דעת המקום" (עימנואל צבר/ יאיר רוזנבלום) – שיר שנכתב אחרי מלחמת לבנון על סיפור מותם של שני חיילים ששניהם נקרא יובל-הראל וגרו באותה שכונה – תלפיות שבירושלים. העיבוד דרמטי וטעון ומירי אלוני במיטבה, וזהו מהביצועים היותר טובים-מרגשים שלה וגם אחד משירי המלחמה הטובים שנכתבו אצלנו. (דגימת סאונד למטה)
ואם מלחמה אז שלום – גרסת 1996 ל"שיר לשלום"  (רוטבליט-רוזנבלום) שהוקדשה לזכרו של יצחק רבין היא הטובה ביוצר ששמעתי ממנה בעיבוד יוסי בן-נון, מה שמחזיר אותי להנחת היסוד של הבקורת הזו: מירי אלוני צריכה לחזור ולהקליט ולהראות שהיא זמרת של המאה העשרים ואחת. לא רק המאה ועשרים.