קול רך, תמים משהו כיוון של מוסיקת פולק, מעבר מלודי יפה, אקורדים פשוטים. אתה זוכר, היא שרה, ולמעשה נזכרת-מספרת סיפור על אהבה יפה שיום אחד הסתיימה. פעם היינו ילדים של אהבה, ריחפנו כציפורים, מלאנו את חיינו בשירה, ואפילו במז"ט התחתנו, ואז באו ימים קשים שבהם ניסינו לאחות שברים. רחלי וולנשטיין שרה את השיר בטון מאופק. אין כאן דראמות, אין טרגדיות, אין רוק ואין בלוז, הטונים שלה משדרים כאב כבוש, יותר געגוע מכאב, לא משהו שאינני מאמין לו, אבל אני מתקשה לבשר על זמרת ייחודית ומיוחדת שנולדה, הגם שיש משהו משכנע באיפוק האלגנטי של הביצוע הזה.