סיבך והסתבך, רוי אדרי, בשיר הזה שמדבר על יחסים של משיכה-דחייה אם הבנתי נכון. במסגרת מדורנו גברים בוכים בלילה (ואני הייתי מציע לפתוח את מועדון הלבבות השבורים של הגברים המקומיים) – יש לנו שיר על מצב מסובך, שמצד אחד הדובר בשיר מרגיש כי היא מסוגלת למוטט כור אטומי ושהליטוף לה – אבן בליבו, מצד שני הוא משאיר לה פתח לשמר את היחסים – "כשאת איתי – העולם נהייה חיובי". בעולם של רוי אדרי העניינים מסתבכים. הוא ניסה להוציא טקסט. יצא משהו שגרם לי לחפש אופטלגין. לא יצאתי מהסתירות שלו. "אם את אוהבת אותי – את תצטרכי לחיות עם זה" עם מה, רוי? אחרי הכל היא מסוגלת למוטט כור אטומי.

די. בואו נעבור למוסיקה: ואללה, משב רענן קצת רגאיי, קצת סטיווי וונדר, קצת ראפ, קצת ריתם נ' בלוז. וזה מסתדר לו, בעיבוד יפהפה. מידטמפו שיש בו כמעט הכל מכל מבלי שזה יישמע עם תפרים גסים. אדרי, עזוב אותך מטקסטים. תתרכז במוסיקה.