ב-1961 ז'אק ברל היה במיטבו ובשיאו, עדיין לא סובל מהעישון האובססיווי שבהמשך גרם לו לאבד חלק גדול מריאותיו, ולמותו ב-1978.

כששומעים את האוסף הזה, קל להבין את הקשר האינטגרלי אצלו בין  תיאטרון למוסיקה. כל שיר כאן הוא יותר מחזה מאשר שיר. ברל הוא השחקן והוא הבמאי, עובד בשביל הקהל, חש אותו. השירים?  נתחיל ב –  Bourgeois, "הבורגנים" באחד הביצועים החזקים שלו, כנ"ל   Ne me quitte pas –  – גם כאן באת משעותיו המרגשות ביותר,  והפרשנות – שמגיעה מכאב עמוק, מנפש מיוסרת באמת.

וברוח אחרת – הרבה יותר אופטימית Madeleine.  עוד ביצוע גדול – Ivrogne, המושר כדרמה אישית של הזמר המקונן את אכזבותיו. אלבום שמראה מה עשה את ברל אחד ויחיד ובלתי ניתן לחיקוי. זה לא בדיוק שירה, זה לא בדיוק זמר, זה משהו אחר. משורר ששר. ואולי זמר ששירתו היא שירה צרופה. ועל הבמה זה ברל עוד יותר מיוחד. ועוד משפט על הסאונד: אל תשכחו שזו הקלטה מ-1961, ולא רק שאין תלונות. הופתענו מהרמה. ומי שאינו מבין צרפתית. המילים נמצאות בפנים: נסו לתרגם, השיגו תרגום. שווה.