פטרובר והיהודים עושים מזה תבשיל רוק דרמטי. 5:54 דקות של זעקה מחושמלת, רווית דציבלים, ועם כל ההפקה הגדולה הזו, הייתה לי הרגשה כמו שקורה לי הרבה עם ההבי מטאל של היהודים – שבמקום הוויה ותוכן ומשהו אנושי הם מייצרים בעיקר זעקה שלא ממש משקפת את נבכי הנפש, שזה אומר: לא מאמין לפטרובר, לא מאמין לטקסט הזה. את העוצמות האלו אפשר היה לקחת למקומות אמינים יותר. אם כבר הפקה כל כך יפה של רוק כבד – אז אפשר להשקיע יותר במילים.
ובאמת – נגינה והפקה שמראים כי היהודים הם הישראלים הכי משכנעים בז'אנר הזה, ותודה לדניאל ברכר (גיטרות), יהב ליפינסקי (תופים), גיא באר (גיטרות), אדם פרי (קלידים) וליוסי
3 תגובות
אם זה משנה משהו, השיר נכתב דווקא למדינת ישראל, ולא לבחורה.
נחתכתי. ההמשך:
למדנס יש באין-קול שלו יותר נשמה מאשר כל הרוקיסטים המנייריסטים הללו. חנטריש.
ראשית- היהודים להקה טובה מאד בתחומה, כלומר כביצועיסטית היא באמת טובה. אבל אם כבר מדברים על אמינות ( ראה מדנס ), הרי שהיהודים, כמו סינרגיה ( וסינרגיה אפילו הרבה יותר ) מחנטרשת טקסטים ובונה את כל האימפקט שלה על הז'אנר הכבד, שעושה רושם כאילו-איכותי. כמעט 6 דקות, לא פחות!!! לא קונה את זה בשקל, לא את היהודים ובטח לא את סינרגיה. בכלל- הרוק הכבד של היום נשמע מאולץ, ממוסחר עד זרה ונטול אמירה מוסיקאלית אמיתית. אז מה אם הדיסטורשן נשמע פיצוץ? אז מה אם יש לכם זמר.זמרת עם קול גדול ? למדנס יש באין-קול ש