אתה נעלם, ממשיך בחיפושים אחרי גורל אבוד,תלוי על חוט במציאות, אתה שחקן בסרט זר, כמו פרפר כבול ללא כנפיים. בלילות עושה אהבה עם הבדידות. ויש בשיר גם רומנטיקה זרה, אישה שחורה, מראה שבורה ורכבת לברלין.

ובואו נסיק כבר עכשיו את המסקנה שהסיק כותב השיר: במצב כזה עדיף כבר למות. שנאמין לפאתוס הדיכאוני הזה? לי זה נשמע גבב של דיכי, שפך של מילות ביאוס שלא בא ממקום אותנטי ולא מוביל לשומקום שאמור לרגש. מלהקה כמו סינגפור אני דורש כבר משהו אמין יותר ולא תשפוכת של יללות.

הרישיון לנגן מהוקצע גיטרות חשמליות עדיין לא אומר שמותר  להפציץ כל טקסט. גם הלחן, הביצוע  והצלילים מחזירים אותי לדברים יותר מוצלחים של סינגפור. בשיר הזה איבדתי אותם.