הופעה חיה, מועדון בארבי ת"א

הקונגוס

4/5

מישהו מהחבורה של הקונגוס הניף שלט בצבעי ירוק צהוב אדום – "אני אוהב את אתיופיה". אני לא ראיתי מישהו מיוצאי אתיופיה בקהל, שלא לדבר על עדת מעריצים.

אני גם לא בטוח שחברי הקונגוס יודעים משהו על אתיופים יהודים. אם חשבתם שאנחנו היהודים – העם הנבחר, אז הנה באים הרסטאפרים האלה ואומרים לנו: חבר'ה – גם לנו יש ציון משלנו ולפי התורה שלנו – זה לא אתם היהודים, אפילו לא היהודים מאתיופיה,  אלא אנחנו השחורים בני ג'מייקה, והמוזס שלנו הוא אינו המוזס שלכם. ואנחנו בכלל מאמינים שהמשיח אינו הרבי מלובביץ' אלא השליט היילי סילאיסי, שליט אתיופיה עליו השלום. הוא המשיח של העם הנבחר, הוא שליחו של הג'ה הגדול.  אז בואו גאלו את הנשמות שלכם, הצדיקו את קיומכם.

 

טוב. האמת שהקהל בא לרקוד. לא יודע כמה הבחור הישראלי שחרש את הבארבי עם דגלים בצבעי ירוק-צהוב-אדום, מתעמק באמונה של הרסטאפרים. מבחינתו זה אחלה גרוב, והוא שמח וטוב לב וסבבה, והחיים יפים. רסטפרי, יה.

עלתה לבמה חבורה צבעונית מאוד של ארבעה זמרים. הכינו לאירוע בגדים ואביזרים. כל אחד מהם יכול לפתוח מזה דוכן קטן. מאחור הרכב רגאיי קלאסי. דה קונגוס,  המייסדים כבר לא ילדים.  שיבה זרקה בשיערם. ההרמוניות שלהם – סול מיוזיק. שניים בבארטים אדומים. אחד דרדלוק. רביעי – הזמר הראשי נראה באמת כמו משיח שירד מחמור לבן. מייטון את אשנטי ג'ונסון, המייסדים של ההרכב רוצים חופש, אחווה ושוויון. סיסמאות לנצח. בשביל זה צריכים רבולושן.

אני לא בטוח שהקונגוס זה פיור רוטס.  הרגאיי שלהם חם ובוער, אבל הוא רגאיי מאוד הרמוני, יותר Soul, מיסודו של מיסטר לי פרי, זה שהעלה אותם אל רכבת ההצלחה. יש כאן זמר טנור מצוין. יש כאן זמר עם פלצט שמזכיר את זמר הסול מהשבעים קרטיס מייפילד.

אני מוכן לשמוע ככה מוסיקה עד אור הבוקר. יש משהו מקסים ברפטטביות הזו, קצבי ארבע על ארבע עם פעימות מודגשות. יש בזה שמחה אמיתית, נאיביות חמה, קצב מזיז, תמהוניות  זרוקה. אז לא שקעתי במסרים של הקונגוס. לא נורא. אני גם לא מחכה להיילי סילאסי, והג'ה שלי נשאר אלהים יהודי לחלוטין, מה שממש לא גרע מההנאה.

The Congos Live at Barbi Club Tel Aviv Israel

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

4 תגובות

  1. ONE LOVE
    אהבה אחת ולא משנה מי המוזס של מי!!
    גאולה שווה לכל בן אנוש ולא משנה הבגדים..
    זאת המוזיקה שפותחת את הלב לאיזה יוסי אחד
    שכותב בעצמו:
    אני מוכן לשמוע ככה מוסיקה עד אור הבוקר

    זה אומר הכל
    BLESS AND LOVE
    מכל קהילת הרגאיי בארץ למבקר אוהב הרוק שכמותך (:
    שמתייחס לשחורים לפעמים
    סתתתם בצחוק
    תבורך!!

  2. יוסי שלום! בחרת לפתוח בביקורת ולכן אפתח ואומר אני הוא הבחור המקפץ עם הדגלים, תודה על המחמאות אך לידיעתך אמונת הראסטפרים אינה רק גרוב אלא משהו משפחתי הרבה יותר עמוק שאין בו הבדלי צבע, הציון שלנו הוא גם שלהם ותתפלא לדעת כי קוים רבים באמונת הראסטה משיקים ליהדות, אין כאן כל ויכוח אך ניתן להצביע על כך שמוסיקת הרגאי בשונה מז'אנרים אחרים מזוהה גם עם סממנים חיצוניים שלעיתים יתפרשו בעיני המתבונן כ"גרוב" אך אין לשפוט את הספר ע"פ הכריכה.ע"פ התרשמותי חברי הלהקה היו מלאי התרגשות.

  3. יוסי היקר אני ברשותך מוסיף תגובה נוספת לתגובתי הקודמת כמו שלא כל הישראלים אוהבים מנהיג מסויים כך שלא כל האיתיופים אהבו את הילה סלאסי או מזדהים עם הרסטאפרים אתה יוסי ציינת שאחד מחברי הלהקה הניף צעיף עם הכיתוב ( אני אוהב את אתיופיה) ואף אתיופי לא היה בהופעה (אני בניגוד אלייך ראיתי כמה אתיופים) ובכן יוסי ראסטה -פארי הינם ראשי התיבות של הילה סאלאסי והוא האמין בדת מסוימת ואורך חיים מסויים שאותם הראסטות מקיימים כך כמו שלא כל ההודים מאמינים בבודהיזים כך שלא כל האתיופים מאמינים בראסטאפרים וגם הדור הצעיר

  4. יוסי אתה לא מתמצא בכל רזי הראסטה וכלל לא מדויק מה שכתבתה על האמונה הראסטאפרית כדי לך לקרוא או להיפגש עם גיל בונשטיין שעושה למען אוהבי הרגאיי המון בתמורה אפסית ואז תלמד שייש זיקה חזקה בין האמונה הראסטפרית ליהדות ולמופע עצמו זאת אחת החויות שמעריץ רגאיי כמותי ינצור לעד בליבו ושוב תודה לגיל בונשטין על שבכול פעם מפתיע את אוהבי הרגאיי לטובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות