לפי הביוגרפיה, יעל נחשון בת ה –  27  לא סיימה את "רימון" (אלא את ה"ניו סקול יוניברסיטי" במנהטן)  אבל היא נמנית על "הפרלמנט" עם איה כורם, איתי פרל, ולפי טון הרומנטיקה הדרמטית – על אהבה שאיננה כבר –  היא כבר על הגל הזה של זמרות רגש חמוץ-מתוק מבית מדרשן של קרן פלס ומירי מסיקה שהולכות על מתכון פופ רוק מלודי, סעור-רגש.  היא משתוקקת לאהוב שוב כמו לפני הפרידה – והיא הולכת בעיר ו"מקבצת נדבות, מסתפקת ברומן זעיר" כי "מפחדת לקוות". הטקסט לא נקי ממניירות וכל מיני מילות צער ועוגמה די נדושות, מה שאינו מעיד כי משוררת נמצאת בדרך אלינו.  המוסיקה מעניינת, לא סימטרית, לא מתקתקה, שומרת על מתח ומצליחה לשדר אותות מצוקה, הגם שמבחינת הבעה – הייתי מעדיף יתר עומק ואישיות על פני קול טיפה צעקני. ליעל יש נוכחות קולית, שהיא יכולה להגיע איתה רחוק. י כ ו ל ה.