מכנים אותה המשוררת של הרוק, הפאנקיסטית האלהית. משווים אותה לדילן, ובצדק. היא מהדור שלו, והיא שרה כמוהו. אולי לא גאונית הפיוט. אבל ההבעה, קול הכאב ב"אודות נער", שנכתב ככל הנראה בעלה פרד סמית’ הגיטריסט המנוח, חודר בעוצמתו הפנימית, נע בין מרירות למסתורין. בשירים השקטים – זה הטון הכי אקספרסיבי שאפשר לשמוע מזמרת. סמית’ עשתה כאן מוסיקה מאוד ממוקדת, נוקבת. מי שמחפש סייסמוגרף נשי מיוחד שאינו מזייף – זה נמצא כאן, אצל פאטי.
