חיכיתי שוויין האסי (Wayne Hussey), האיש שבפרונט יסיר סוף סוף את משקפיו הכהים ויישר פנים אל גובה הקהל. זה לא קרה. כשהתרחקתי מהבמה, הוא נראה לי פתאום בונו. תשאלו אם דמיינתי באותם רגעים הופעה של U2. התשובה היא לא הייתי מתנגד, והנה אני זורק אתגר לבארבי. הצחקתי אותם. ואולי? נו נראה, אותם.
ואגב, את U2 ראיתי בארץ, שזה אומר שאת הגבול הזה בשמיים כבר חצינו. אבל מה רע במישן? הם נשמעים עדיין אחת הלהקות הבריטיות הטובות שבעידן הפוסט-פאנק.
לעצם העניין: המישן בגרסה הזו עם האסי, מרק ג'ימיני ת'וויט (Thwaite) בחשמלית המובילה, ריצ' ורנון בבס וסטיב ספרינג בתופים מחזירה את ה-Goth רוק לבמה בלי רגשי נחיתות. קהל ישראלי בא בעיקר לשיר להיטים. קיבלנו הכל מ-Butterfly On A Wheel דרך Wasteland ו- Amelia כמו גם Stay With Me ו-Severina וגם Beyond The Pale’.
שישי בלילה. הקהל שילם, הקהל יסחוט עד ההדרן האחרון. 40 דקות הדרנים. להאסי יש כל הנתונים של לידר. הוא שר דרמטי, רומנטי, ויש לו חבורה שמניעה אותו נהדר. האיש כבר לא ילד. אבל האסי והמישן מזכירים שרוק טוב נשאר רוק טוב ושיש תמיד מקום לתחייה מחודשת של סצינת האינדי-גותיק רוק מהשמונים.
האסי המייסד (לשעבר מהסיסטרס אופ מרסי) הוא היחיד ששרד מהרכב המקורי. החברים שאיתו עושים "מישן" אפילו יותר מלהיב. ואגב, יש לחבורה אלבום חדש God Is a Bullet, שזכה לליטופי המבקרים. 20 שנה אחרי שהלהקה הזו הושקה, מקבלים אותה במצב טוב, כל כך טוב שנראה לי שהאסי הולך להזדקן עוד כמה שנים עם החבר'ה האלה.
