"לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה/ אבל יודעת משהו על העולם הזה"

אחרי שריטה עשתה מזה דרמה גדולה, וכולנו שאלנו – האם לכך התכוון המשורר, בא דורון שפר ומנסה להפוך את זה ליותר מונולוג אישי תיאטרלי, כשהוא לוקח את תפקיד הדוברת בשיר שאומרת – עזבו אותי מהעול הזה של חתונה, מה אני יודעת על עצמי, אבל אם הוא רציני –  תמורת מילה אחת אתן כל כך הרבה. שפר עושה מזה ראפ טיפה פאנק  בעיבוד יפה לקולות. הזכיר לי בצבע הקולי שלו משהו מרנדי ניומן. דווקא הגרסה הזו הייתה משתלבת יותר במופע קברטי של שירי חנוך לווין מאשר ב"מקום בצמרת". שפר וריטה נעים על שני קווים מקבילים שאינם נפגשים. ושפר – מיוחד, אטרקטיבי.