"את מה שיש לי כבר לא ייקחו לי/ את מה שאין לי ודאי כבר לא אצטרך לעולם"

משפט גאוני, לא? צודקת חדד, את מה שיש לה לא יקחו ממנה, את מה שאין לה – המבקרים יכולים לדרוש עוד 20 שנה. ואיזו הברקה של צמד הכותבים טל שגב את יעקב למאי, נדמה לי, בלי שהתכוונו לכוונת כותב שורות אלו.

חדד לוקחת את זה אל השמחה הים-תיכונית הישראלית, כאילו לא הבינה על מה היא שרה, כולל סולו דרבוקות, קלרניט ואקורדיון. "וכמה שיש אכזבות  בעולם/ השמים נותנים לי כוחות עוד לפרוח". ואללה

מצד שני מהשמח לעצוב: נושאת תפילה רגשנית למי שאת הכל יודע ואת לבה שומע, שהדליק את המאורות ואת הנשמות ברא ("נושאת תפילה") – "כדי שלא נפסיק להרגיש חיים". ומה על המוות והמתים?  שרית? ומה על הנשמות התועות במחשכים? אותם הוא לא ברא?

ואחרי העצב כמו בכל דיסק מגיע הדאנס הים-תיכוני – "בלאגן" – בלאגן לפי השיר – זה מסיבה, ידיים למעלה, אהבה בחינם, שמחה גדולה. ואהבה. תנו לקצב לעשות את העבודה.

לדבר ה"בלאגן" אחראים מי שהכינו לה שלל להיטים לאלבום הזה.  טל שגב ויעקב למאי חברו למילים-לחן-הפקה למירב השירים. או שזה להיט או שזה כלום. ואם זה להיט ("זה ששומר עליי" – על בטוח) – אז שרית תדע לסלסל את זה את השיר אל לב הקונצנזוס. כנ"ל דאנס– "אוהבת ת'חיים" – על הדרך לאושר ואהבת חיים. וגם כאן – בטוח שהיא הייתה מקבלת יותר דוז פואה מאשר קובי אוז.

השיר השקט הראשון מגיע דווקא מ- Henree חדד שרה "לפתוח לרווחה תריסים חלודים ולצרוח רוצה להיות חופשייה" זה מגיע בטון עגמומי משהו, ו"לא תלויה באהבה, בכסף או במקום".  האם חדד קראה היטב לפני שהפכה את זה לקיטש מיובב? כסף ומקום מילא? אבל אהבה?!

אותו Henree   הוסיף גם שיר פמיניסטי פשטני על על אחת ש"כל היום היא במטבח", "אשת חיל הרוסה", "מסדרת את הבלגן/ של הילדים אחרי הגן". ויש גם הצעה "תקשיבי לי מתוקה תקחי לך הפסקה , תצאי לבר המדובר או לסרט של אלמדובר"

הלו, הנרי, אני לא מכיר אותך, אבל נדמה לי שעשית כאן בדיחה שהיא בסך הכל אם לא רעה אז עצובה, כי דמעותיך על האישה הזאת – דמעות תנין המה, והאישה שאתה מדבר עליה, לא בדיוק משתוקקת לסרט של אלמדובר, יען כי לא בטוח שיש לה מושג מי זה.

Henree  ממשיך בסנגוריה פשטנית על האשה הסובלת ב"בא לי, לא בא לי", על הגבר שיושב על הספה מפצח גרעינים ומתלונן.

שרית קנתה את הטקסטים האלה, האם היא מאמינה בצדקנות הפמיניסטית של Henree?  תרשו לי לפקפק. אין כאן ממש מחאה אמיתית, אלא התבכיינות פשטנית. העיקר שזה מגיע בדאנס בידורי, שעם ישראל יזוז עם זה בכפיים וברגליים וימשיך בחגיגת הריקודים עם "אתה עושה לי טוב", "שמח" של זאב נחמה, "המסיבה" של אלון דה לוקו כהן, מקבץ של דאנסים לרחבת החתונה.

גם קרן פלס הגיעה לדיסק של שרית חדד. שיר סיום – "איתך", שיר אהבה, וסוף סוף שיר. (דגימת סאונד למטה) מילים שאולי אינן פסגת הפיוט, אבל שיר אהבה מתקבל על הדעת, לחן שמתפתח יפה, עיבוד פונקציונאלי. לא תמיד צריך להיות אולם חתונות מול העיניים. ושרית חדד יודעת לשיר שירים טובים, רק שתעשה פעם דיסק שלם של שירים כאלה, פחות מחונטרשים, פחות מסחריים.