עליה לרגל, פילגרימאייג'

מייקל ברקר

Heads Up
4/5

ב-13 בינואר 2007 – נפטר מייקל ברייקר בניו-יורק בעקבות סיבוכים ממחלת סרטן הדם, והוא בן 57. כמעט חודש לאחר מכן – הוענקו לו 2 פרסי גראמי על האלבום Some Shkunk Funk שהקליט יחד עם אחיו רנדי ב-2005. בסך הכל, במהלך הקריירה שלו זכה מייקל ברקר ב-13 פרסי גראמי. כארבעה חודשים אחרי מותו יצא Pilgrimage – שהוקלט באוגוסט 2006 עם הרכב האול סטארס – פט מתיני בגיטרה, ג'ון פאטיטוצ'י בבס, ג'ק דג'ונט בתופים, הרבי הנקוק ובראד מלדאו – פסנתר. ברקר היה כבר במצב קשה ביותר כאשר הקליט את האלבום הזה. כל הנגנים שלצידו נדהמו מעוצמת שיתוף הפעולה, למרות מצבו.

80 הדקות של הדיסק הם 80 דקות המוסיקה האחרונות של סקסופוניסט הטנור, הענק שהיה ממשיכיו של קולטריין, וכמה אירוני לומר – אבל הוא בחר בטובים ביותר להצגה האחרונה שלו. ועוד משהו: לראשונה הוא הקליט אלבום שכול 9 הקטעים נכתבו על-ידו, מה שהופך את הדיסק מעין צוואתו המוסיקלית.

המוסיקה היא פוסט-בופ, אלבום ג'אז  במלוא מובן המילה, נגנים ששמים את האגואים בצד כדי להגיע אל פסגות האלתור, דואגים שזה ישמע מצוין כאנסמבל. ובכל זאת, אי אפשר שלא לקחת כל נגן בנפרד, הסולואים של פט מתיני, התיפוף היוצא מהכלל של דג'ונט. הנגינה של מלדאו כמו גם צליל הפסנתר החשמלי של הרבי הנקוק בקטע שעליו נקרא הדיסק, סולואי הבס השנונים של פטיטוצ'י. זה ברוב המקרים אינו ג'אז מלודי (פרט ל-. Half Moon Lane בעל הגרוב  הסמבאי לטיני) מחניף, זה ג'אז ברוטבו אפ טמפו ומיד טמפו – מהסוג היצירתי-חופשי שמשלב את היכולת של גדולי המאלתרים שיודעים ליצור בתוך מסגרת האלתור. ומבחינה זו, ברקר דאג להשאיר אחריו אלבום ג'אז יחיד בסוגו. בסט אופ דה בסט.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות