היא צועדת בתוך מבוך של אלפי מסדרונות לבנים ובוהקים, עמוסים דלתות שחורות…. ומאחורי הדלתות חשה צרות…

אסנת – ההיית או חלמת חלום? ניסיתי להבין מהשיר מה בדיוק המצוקה. מה זה "צעד אחר צעד אחרי שנים של שתיקה" רב המסתורין על הגלוי, אבל הייתה תחושה קשה של שירבוטיאדה, מילים אפופות מסתורין, כדי שזה יישמע דרמה.

אז דרמה אין כאן. מה יש? בלדה מושרת בטונים רכים מלנכוליים רכים, ליווי פסנתר מינורי, שמנסים להפוך את הטקסט לסיפור, אבל למרות שיש כאן מוסיקאית וזמרת שיודעת "לשיר ברגש", הרי הפרויקט כולו יוצא ניזוק מהטקסט שהיה עובר בקושי סדנה למשוררים צעירים מתחילים. גונן אולי נפלה למלכודת, שוקעת בביצת הדיכאון, מבלי שנרגיש שיש לזה הצדקה בטקסט. מנגינה, הרמוניה טובים עדיין לא מספיקים.