Memories Of The Never Happened

רוקפור

Anova Records
3/5

אין כמו רוקפור לשחזר-למחזר את הצליל הפסיכודלי הבריטי שאיפיין אותם בכל השנים, להטעין אותו בדציבלים, לשזור בו נגינת חשמלית מהוקצעת ווירטואוזית, דיסטורשנים פה ושם.  

הרוקפורים עסוקים רוב הזמן בהמצאתה מחדש של להקתם הותיקה, שזה אומר לחיות בעיקר בעבר, סיקסטיז, סוונטיז, ביץ' בוייז, ביטלס, בירדס ואף מודי בלוז, ואם לחיות עבר אז לאחרונה  – הם הפתיעו בגדול בקאבר ל- Arnold Lane של הפינק פלויד. שזכה בתחרות דיוויד גילמור לקאברים.  

 השירה של ברוך בן-יצחק הזויה, מסתתרת מאחורי מסך של צלילים, המנגינות  בדרך כלל עגולות, מזכירות הרמוניות ביטלסיות או ביץ' בוייסיות. מדהים איך רוקפור מתמידה בנוסחה הסגנונית הזו, שנדמה כי שייכת באמת למחוזות רחוקים בזמן.

לומר שהם טובים במה שהם טובים? כן, אבל הייתי מצפה גם כאן לחידושים, לניואנסים. החדש אינו מבשר על כאלה. הטקסטים מאוד הזויים, על גבול הפיוט הפלצני, בדרך כלל דורשים את דף המילים, שיר על פגישה מוזרה עם מישהו שדומה לך – כאילו עם חצי עצמך (Half & Half) שיר על הפגיעה הקטלנית של מילים הרסניות ביחסים – גם כן הסיפור שמאוד מתקשה להגיע, ושוב על יחסים שעלו על שרטון, ב – No worries ושוב התחושה היא שהם מסתתרים מאחורי ההפקה המוסיקלית, כך שבדרך כלל ההרמוניות הקוליות באות על חשבון שירת עומק.

 זה פחות מורגש ב- Dear Truth, שיר שמציע מנגינה יותר מיוחדת, אבל בדרך כלל הם עסוקים בשכפול קלישאות רוק סיקסטיז, פופ ניאו פסיכודלי. מוסיקה מתוקה-מרירה, טקסטים מיוחדים, ביזאריים, זרמי מחשבות שלא יכולים להיות המנוני פופ. טקסטים שמתקשים להגיע.
רוקפור לא המציאו את הגלגל, אבל הם ממשיכים לסובב אותו, "מותחים" את האווירה הפסיכודלית הזו לאורך ולרוחב, וחבריה עם או  בלי אלי לו-לאי ממשיכים בניסיון להיות התשובה הישראלית לביטלס. הם לא.

ברוך בן יצחק ומארק לזר יכולים לקחת את הכישרונות שלהם לכיוונים יותר מרתקים, לנסות ליצור מתוך העכשיו, להעניק עומק חדש למוסיקה שלהם, כי הדיסק הזה הוא ממשיך להיות מחזור שלרוב אינו מחלחל.

Rokfour Memories Of The Never Happened

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות