איזה רוקיסט יכול לצעוק "רעננה!" "רעננה!" כמו "תל -אביב" או "יזראל", אבל לעובדה היא שרעננה היא שזכתה לקבל את אחת מהפעות הרוק שנערכו כאן.

רעננה הייתה לערב אחד עיר שמארחת רוק איצטדיונים.  זה התחיל כשאיימי לי פרצה לבמה כמו רוח רפאים,  והתפוצצה  על השיר הראשון. הקהל ברובו ילדים – שהיה מחומם כבר מ"סינרגיה" – נכנס לאקסטזה. אנשי האבטחה מצננים את הנלחצים על גדרות הברזל במים קרים. לא בטוח שאיימי ראתה את המעולפות שנשלפות אל האמבולנסים לקבלת טיפול. עונת הרוק קיץ 2007 החלה.

איך מישהו הגדיר את החבורה מארקנסס? לינקין פארק פוגשת את טורי איימוס. אז על הפתיחה קיבלנו לינקין פארק עם זמרת שבאה לפרוק מטענים בספרינטים לאורך ורוחב הבמה. אבל כשאיימי לי אספה את שיערה והתיישבה לפסנתר,  גילינו פתאום את הצד ה"טורי איימוסי" שלה.

אני לא יודע את מי איימי אוהבת יותר בפיצול האישיות הזה, את הרוקרית המפזזת-מסוחררת בין החשמליות הדיסטורשניות המכסחות או את זמרת הסופט באלאד המתיישבת לפסנתר לשיר שירים מלטפים.. האמת: זה מתחבר אצלה. אין כאן פיצול אישיות. כשהיא שרה Bring Me to Life – כל זמרת ריתם נ' בלוז שחורה הייתה מאחלת לעצמה את טווח הטונים ועוצמת ההבעה האלו.

החמישייה מארקנסס עסוקה במלודרמת רוק בחיבורים בין Falen ו"דלת פתוחה". פרישתו של בן מודי, מיסד הלהקה ב-2003 מההרכב עקב בעיות שתיה, השאירה את הזירה ליוצרת-זמרת-פסנתרנית האדירה הזו. ובאמת, זה היה הערב שלה.

הסגנון – חיבורים של  רוק גותי, גראנג' רוק כבד ומלודיות פסנתר. האנשים מאחוריה מספקים דלק כבד, "מלוכלך" אפילו יותר ממה ששמענו בדיסקים. טרי באלסאמו וג'ון לקומפ בגיטרות מטאליות, הבסיסט טים מקורד ומכונת התופים רוקי גריי.

 המלודרמה שאיימי לי והחבורה יצרו באמפי  נשמעה לי  לעיתים בומבסטית מדי, אקסטרווגנדית מדי, אבל זה כל הסיפור בהצגה. אמי לי נועזת בניסיון שלה לייצר רוק תיאטרלי, לא עושה חשבון, הולכת עם זה עד הסוף, כולל תנועה של בלרינה שנראה לעיתים כמו מחול מודרני. בעיבודים מצליחה אוונאסנס ליצור חיבור מעולה בין גיטרות לקלידים. הצליל – ללא פשרות.

 ההופעה מטשטשת את ההבדלים בין האלבומים:  השירים מ – Fallen  מספקים  הרבה להיטים (Bring Me Life, Haunted My Immortal,) , אבל דווקא "הדלת הפתוחה" שיצא ב-2006 הרבה יותר מאתגר, עם חומרים מצוינים ללייב וגם פחות מסחרי.

זה נגמר מהר מדי אולי מפני שהשירים של אוונאסנס די קצרים. אבל כל נגן רוק מקומי היה צריך להגיע לאוונאסנס כדי להבין שרוק בישראל זה תחביב, בעיקר.