הימנון לאהבה

אדית פיאף

התו השמיני
4/5

לפעמים מגיעים גלים של געגועים לשנסון של פעם, משנות הארבעים-חמישים. ואין כמו אדית פיאף להוליך אותנו במנהרת הזמן לאחור. פיאף כנראה כבר תישאר הגברת הראשונה של השנסון. חוזרים ל – L'Hymne A L'Amour ול – La Vie En Rose גם ל – L'Accordeoniste הואלסי הנפלא, ל"-פאדאם פאדאם" ואחרים כי אלה קלאסיקות שהזמן לא ניצח. בסך הכל 24 שירים, רובם לא מוכרים, לא להיטים גדולים, אבל שישה-שבעה הם הבסיס.

אז כן: אדית פיאף נשמעת קול מן העבר, אבל איזה קול אמוציונאלי, כזה שיוצא ממחילות הלב שלה ונוסק חד וצלול אל כל מי שמקשיב. אני דווקא אוהב אותה לפעמים כשהיא יורדת אוקטבה, כמו ב – IL Fait bon t'aimer מיושן? בין ה-24 יש כאלה מיושנים שבעיקר מדיפים ניחוח נוסטלגי. לא לשכוח שההקלטה הכי מוקדמת באוסף הזה היא מ-1946 והמאוחרת – 1956. קונים אדית פיאף בימינו כדי לגעת בזמרת שכל יישותה היתה קיימת בשירים. קונים את אדית פיאף, כדי לחזור בזמן לימים שאולי מסמלים משהו להתגעגע, קונים את אדית פיאף, כי הקול, הטון ההגשה היו ונשארו בלעדיים.

אדית פיאף – המנון לאהבה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות