העולם הוא בחוץ.

גוסטס

Atlantic התו השמיני
3/5

מה זה פופ מיוזיק? תשמעו את הגוסטס, תבינו. אני מסכים עם ההנחה שלכתוב פופ קליט זה לפעמים משימה לא יותר פשוטה מאשר לעשות רוק איכותי. והנה הגוסטס מייצרים משהו שהוא הרבה יותר מנוסחה: מנגינות ממותקות, קצב מאיץ, קולות גבוהים שעושים מזה משהו קליל, מחניף, צעיר, נוגע, מגיע. ממש לא רוחות רפאים. בשנות העשרים שלהם. היום כבר לא קוראים לז'אנר הזה פופ להקות בנים, אבל זה עדיין פופ להקות בנים, זה בטח לא משהו סטייל רדיוהד, אבל יותר קרובים ל-.  Keene,אולי אפילו ל – Coldplay.

 סיימון פטיגרו (Pettigrew) מזמר בקול הגבוה הזה, לידו רובי סמית' (Smith) בבס, מייק טרז'ר (Treasure) – קלידים, ג'וני הריס (Harris) – תופים. כל שלושת הראשונים – להיטים לוהטים – "הישארי הלילה", "כסאות מוסיקליים", "העולם הוא בחוץ". יש עד כמה קליטים לאללה כמו "משחקי מחשבה", ובסך הכל יש תחושה של מסכת מלודית מאוד ידידותית, אם כי שירים שנשמעים, אולי בגלל הקצב הדומה מאוד זהים, אולי מפני שזה נשמע טיפה ראשוני, בלי עומק.. אבל זה כמו שהאנגלים אומרים "קאטשי", מה-זה-קליט, ומבחינה זו בשביל אלבום בכורה – שיחקו אותה, הגוסטס.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן