אומללות היא פרפר

בלונד רדהד

4ad
4/5

כמה מיוחדים. כמה אחרים. להקת האינדי רוק הזו מניו-יורק (הוקמה ע"י קאזו מקינו + מאקי טאקאשי היפניים, והאחים האיטלקיים – סיימון ואמדיאו פאצ'ה והפכה לטריו מינוס טאקאשי) באלבום האולפן השישי שלה.

צריכים לצלול לתוך הטקסטים האלה. הזויים, מסתובבים אי שם בתוך התת-מודע, חופרים בנשמה, נעים באפיק זרם מחשבות, שלא המילים מול העיניים – אין כל סיכוי לרדת לעולמם של הרדהד.

 

מלאך אני יכול לראות את עצמי בעיניך

מלאך אני רוצה שתרגיש אותי דרך ליבך

החזר אלי את ליבי

לא אל תתעקש שאני כבר פגוע

 

או: שלי זה מעשה אהבה

שלי זה משאלה להגשים

שלי זה לצלול לצידך

 

זה מוזר כמה כאב נשאר

אבל אל תהיי עצובה כי זה לא עצוב

עכשיו כשיש לי אותך לעצמי

 

או: זכרי כאשר מצאנו אומללות

היבטנו בה, היבטנו בה עד שפרשה כנפיים

ולאט ריחפה סביב חדרנו

וביקשה את נפשך העדינה.

 

או: נסי לדמיינני מחדש

ואני אנסה להמציאני מחדש

עדיין זוכר סצינות

שהיבטת במישהו אחר

 

אם את מתחילה לפקפק בי

אני מתחיל לפקפק בעצמי.

 

זה אלבום של תזמורים מיוחדים המשלבים קולות גבוהים (אפילו מוזרים משהו) וצלילים לא קונבנציונאליים. מלנכוליה היא ללא ספק הנושא המרכזי אצל בלונד רדהד המודגם בשיר הנושא  Misery Is A Butterfly. שילובים של הרמוניות קוליות, עובדת קלידים נהדרת. וכמה מיוחדת השירה והמהלכים המוסיקליים בקע Falling Man. הייתי מגדיר את האלבום כשנסון של הרוק האלטרנטיבי, צליל שיותר קרוב לסרז' גינסבורג מאשר לסוניק יות', עליה גדלו חברי הבלונד רדהד. עוד שירים שגרמו לי ללחוץ רפיט בשלט.  Elephant Woman הסנטימנטלי להחריד, "מלודי" – מבט ציני על קופסת נעליים המכילה דברים נשכחים שלא רצית להיזכר בהם.  זהו האפל שבאלבומם, ועם זאת מאוד מעודן, מולחן, מופק ומעובד עשיר. תקשיבו לקול המלודרמטי הנואש הזה של אמדאו או לקול הרפאים של קאזו. אף פעם לא שמעתי דבר כזה.

 

 

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות